|
חפירה אומנותית, כן כן, דמיינו פה, במקום המילים
האלה, (והפסיקים והנקודות גם) חפירה אומנותית לגביי.
אני אספר לכם שאני כרגע בצבא, המוח שלי לא תמיד,
והשירים האחרונים כשיאושרו יצאו לא תמיד ברורים,
הזויים, אפילו בשביל מי שכתב אותם, אני.
חלק יצאו משביזות, מרמור, אכזבה, ושמחה והכל ביחד,
אופריה תחושותית לא מובנת שמובילה אצלי לכתיבה לא
סדורה,
ששוזרת איתה תחושות, שטויות ומחשבות של אותו רגע.
אני מקווה שדמיינתם כמו שרציתי שזה ישמע וייצא =)
אם בא לכם (כי אני לא ממש שואל אתכם), תשאירו
תגובות, ולא משנה מה הן אומרות, כמו שאמר אדם כשלשהו
ששמו לא זכור לי, כל עוד מדברים עליי -מצבי טוב
(והכוונה הייתה לביקורת שלילית שהייתה עליו באותה
עת).
הוא הסתכל סביב ואני עליו...
|
תמיד שם תמיד בלי הכנה הכל זורם
|
הוא ישב לבדו בחדר מולו מחשב פועל, ידיו מונוות על ראשו ופניו
מביעות צער, פיו פתוח ופולט קול זעקה אנוש, מנסה להעביר את
הכאב אותו הוא חש, הוא נזכר בכל שנותיו הבודדות הכואבות בכל
כישלונותיו וכל מילותיו השגויות או הלא מובנות.
|
Darkangel, Darkangel dont leave me alone
Darkangel, Darkangel my dreams conquer my soul...
dont leave me in my fears bleeding my thoughts to the open
air
|
A feeling of grunge my dear,
from you dear ,how can you miss, what you never felt?
How can you die from things you never had and how can you
cry if you never lived to try dear?
|
כי בבועותי אני אוכל לעמוד בגאווה קדימה ,
ולהראות את תוכני.
|
סגור מצונזר בתוך קופסה....
|
יושב שם ומסתכל עלייך ישנה,
ונזכר בלילה שעברנו.
איך שתינו בלי הפסקה ודיברנו.
|
אני רק חי מיום ליום, מחשבה למילה,
במילים אשר מתפתחות בראשי.
אני רק זועק כאב רבים אשר נשרט בזיכרוני.
אני תקליטור שבור המתנגן לאיטו עם קפיצות רבות ותמוהות.
אני שר מנגינה לא נגמרת של עצב ויגון אשר משרתות את מוחי.
|
בקיר הלבן,
בקיר הלבן בו עצורה מחשבתי,
בו בוהות עייני בתהיה.
|
חזי התוכי התאהב בקנרית...
|
Who am I to judge the dead and the living?
Who am I to judge you?
Who am I to judge myself?
|
זה לא הם או הן או הוא או היא זה אני שנאבדתי.
|
זכור אותו כך יסתיים,
יומיומי כך יגמר ויעונה,
זכור ואל שכח יגיד בגמר,
ברוחו תסתמן רוח בוכיה.
|
יצור מיוחד....
חזי התוכי!
|
הולך בדרכו,
עם עצמו, ומסתכל אל עתידו.
|
במאורות הכישלון,
חי לו יצור.
עיניו מראות יראה מחייו הבאים,
לא רוצה הוא עוד להמשיך.
|
לבו לב שחור וקרח,
לבו מת שם מזמן.
נסחף כבר עם הזמן,
נסחף עם הרוח.
|
לועג אני לכל אשר בחיים,
אשר מאמינים באמת ובתמים.
לועג אני לכל המרחם,
לועג אני לכל המתאזר ומחכה לאהבה,
לועג אני לכל המעונין בחיים.
|
מבטיהם הנועצים סכינים בכל חלק בגופי,
מפרקים את גופי אל הלא נודע כלא מובן.
מנתחים את נשמתי עד לפרטי פרטיה,
ומשאירים דלי דלות.
|
עומד אני, בשער גיא צלמוות
במורא מן הבא.
עומד אני, בשער גיא בן הינום
במורא מן הבא לרגליי.
|
עומד אני, בשער גיא בן הינום
במורא מן הבא לגופי לקרות.
עומד לידי אותו הילל בן שחר,
|
מסתכל מהצד מסתכל על המוות
שמאכל לאט לאט מתאבדת צעירה
|
היא הלכה בשדרה עם מחשבה
של אהבה ללא תחושה של דחק....
|
שם באור הכל נראה שמח,
שם באור הכל נחשב לטוב.
ורק היא, היא יושבת שם לבדה.
|
שם היא תשב ותכתוב מעלליה, שם תשב ותכתוב את ימיה.
|
ושם אני יושב שם, עם כלי ההרג בידי, מכוון להיות התרופה לכל
המכאובים.
אבל אני עוד נמצא עם התקווה שבליבי.
|
זה לא הזמן,
גם לא התחושה.
זה המשכיות של התחלה ממזמן,
ברכב שבו אין מעצור.
|
היא הייתה בחורה די חינוכית עם מבט תמים בעיניים....
|
אל הארכיון האישי (45 יצירות מאורכבות)
|
|
ובתרגום חופשי:
"איכלו אותי"
צרצר מצטט את
בארט סימפסון. |
|
