|
באותו שבוע, התקשרה אלי בת דודתי שלא מכבר שלחה את בעלה לכל
הרוחות, הרחק מביתה ומילדיהם המשותפים, ויצאה לאויר העולם.
|
עד שיום אחד החלטתי להתנקם בה.
לקח לי כמעט 40 שנה להגיע להחלטה הגורלית הזאת, אבל... היא
הגיעה, ההחלטה.
אני הולכת להאבק בה עד הסוף.
|
החלטתי בצעד נדיר להיכנס לביתם של ההוכמנים ולבדוק מה קורה שם,
ואם מישהו צריך עזרה.
הוכמן פתח את הדלת, עם תחתוני בוקסר, שאשך אחד ביצבץ מהם והשני
עוד לא הספיק.
|
כל הערב הייתי עסוקה באיזה עיתוי אני אתנפל על הסידור שאמא
תהיה מאושרת.
באותו ערב גם לא כאב לא כלום, הבשר היה קצת קשה, האורז לא
משהו, אבל בסך הכל בשביל מה שהם שילמו זה בכלל לא רע
|
החלטתי שיהי מה, את הקציצה שלי אני משאירה מתחת לחולצה, למקרה
שאם אחליט לא ללכת לחוג הזה, שלא יהיה להן, לחברותיי ליישוב,
חומר לדיבורים, כמו: "ראיתי אותה בחוג ריקודי בטן, ויש לה בטן"
(שמחתי על שיקול הדעת הנבון שעשיתי)
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
סבלנות היא
ז'אנר מינורי של
יאוש |
|
