|
מי אני?
אני יכולה להגיד שאני ילידת 1985, חיפאית שאוהבת
לכתוב עוד מגיל קטן. אני יכולה לתאר את עצמי, את קוי
האופי הרבים שלי והתחביבים שלי (ואני יכולה לעשות את
זה אפילו בגוף שלישי). אני יכולה גם להגיד שזה לא
מספיק כדי לתאר בן אדם.
או שאתם יכולים לקרוא, להתרשם בעצמכם ולהגיב.
כנראה שזה לא באמת משנה. וגם אם זה היה משנה, בסיפור הזה חסרים
יותר מדי פרטים מכדי שניתן יהיה לגלות. אבל אל דאגה, שני
הפרטים הכי חשובים, שני האנשים האלה, נמצאים כאן. הוא, היא
והחומה. טוב, אז בעצם שלושה פרטים.
|
"יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד...יש מחסום בין הלב
שלי לפה שלי, ואני לא מצליחה להפוך את כל הרגשות האלה
למילים... אני לא אסלח לעצמי אם אני אמשיך לשתוק..."
|
שריקת הפתיחה נשמעת, ושנינו מזנקים קדימה, אל עבר אותה נקודה
נכספת באופק שרק אחד מאיתנו יגיע אליה ראשון. זאת תהיה אני,
אני חושבת לעצמי. אני אנצח. אתה מפנה את מבטך אליי, ונדמה לי
כי אתה לוחש "לא, זה יהיה אני".
|
אני מתארת לעצמי שאם כולנו היינו מבינים כמוה כמה חשוב וכמה
פשוט זה להיות מאושרים, אז כל העולם הזה היה נראה לגמרי אחרת
וכנראה שגם הסוף של הסיפור הזה.
|
לרגע אני מתגעגעת להרגשת חום הגוף שלך סביבי. אבל אני מזכירה
לעצמי למה אני כאן. חום גוף זה לא תמיד מספיק. אם היית מתאמץ
יותר, בטוח שהיית יכול לפחות להשיג אותי. אבל כנראה שלא איכפת
לך מספיק.
|
האם יש עוד מישהו שמרגיש כל כך בודד, שמרגיש את המחנק הנוראי
הזה בפנים?
|
אני די גרועה בלהתחיל לדבר עם אנשים חדשים. מצד שני, אני שונאת
להיות הילדה השקטה שיושבת בצד. איכשהו אני תמיד הילדה השקטה.
אני לא יודעת, אולי אני סתם לא משתלבת.
|
יש לי חבר שקוראים לו תום. אנחנו כבר חודש ביחד, וטוב לי איתו.
הוא אומר שהוא אוהב אותי, אבל אני לא חושבת שאני אוהבת אותו.
אני באמת לא יודעת למה, כי הוא החבר הכי טוב שיש, תום.
|
אהבתי אותך דרך העיניים האלה,
שעקבו אחרי כל תנועה שלך מהופנטות,
התבוננו בך שעות באהבה מוחלטת,
וצרבו בזכרוני את דמותך.
|
ואי שם יש אור דולק שמחכה לי,
בבית חם שמחכה רק לי,
בין ארבע קירות של לב.
|
אני מתאבלת
על האדם שהיית וכבר לא תהיה
|
לפעמים אני אוהבת אותך יותר משחשבתי שאפשר
ואז גם מה שבצחוק פוגע
|
כולנו קצת לבד לפעמים,
כולנו גם קצת ביחד.
|
בוא, אני מחכה לך
תציל אותי מארבע קירות של שגרה ובדידות
שלוחצים לי על קנה הנשימה.
עדיף לי להיות מאושרת מלהיות חכמה.
|
תעצום את העיניים. תעצום את העיניים ודמיין אותי, שוכבת לידך
על המיטה שלך. לא, היא לא ריקה יותר.
|
אבל היום, כשחשבתי עלייך והתמונה המעורפלת של דמותך עלתה
בראשי, עברה בראשי מחשבה מטרידה.
|
אומרים שהדרך הכי טובה למצוא משהו שאבד, זה פשוט להפסיק לחפש
אותו. ואפילו שלא איבדתי אותך, כי בעצם אף פעם לא היה לי אותך,
לפעמים אני שואלת את עצמי אם הייתי מפסיקה לחפש אותך, אז אולי
דווקא אז הייתי מוצאת אותך. סתם ככה, יושב לי מתחת לאף.
|
וברגע הזה, בשבריר שנייה שבו פתאום הכל נראה כל כך טוב, פשוט
ומושלם, את נעצרת. מנסה להאריך את הרגע הזה כמה שרק אפשר, לנצל
אותו כמה שיותר וכאילו להקפיא אותו במין תמונה כזאת שתוכלי
למסגר ולשמור בזכרון, כדי לעודד את עצמך ברגעים פחות יפים.
|
מחובקים, מעורבבים אחת בשני. קרובים כל כך. מסתכלים זה בזו
מבלי לדבר, כי הכל כבר נאמר והכל כבר ידוע.
|
הלילה כבר ירד, והיה כל כך קר בחוץ. אני חושבת שהיה קר יותר
מכל הלילות שהיו לפני כן. שנאתי את הלילה, בעיקר בגלל החושך
וחוסר הידיעה של מה מסתתר בו. שנאתי גם את הקור כי לא היה איך
להמלט ממנו.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
"יותר למטה,
יותר למטה, יותר
למטה,
פה!"
מתוך מדריך
לאוהבים |
|
