|
האחות הקטנה צופה בכם -
לטובתה ולרעתה...
(לרוב זה לא עושה לה טוב בבטן)
חן רבי
1986
אוהבת מוסיקה בכל צורה
וכותבת בזמנים טובים ורעים
חובבת התאהבויות ומבטים חמים
ומשוגעת גדולה של הטבע
התחילה לאחרונה לצלם - והרבה - בכל מקום :-)
וכעת
נעה ונדה
אני רואה אותך בתמונות ופשוט בא לי להתפוצץ, להתפרץ, לבכות,
לצרוח. אני רואה את פנייך מחייכים אליי מן התמונה.
אתה שמח בלעדי ואתה מכחיש את זה.
אתה פטור מסיבוכים בלעדי ואתה יודע את זה.
|
כינה א': "שמעת, גילו אותנו, שוב"
כינה ב': "לא! אני חשבתי שהפעלנו קוד אדום!! מה, לעקוץ פחות
חזק לא עבד?! אני לא מאמינה, אז מה כן יעבוד..."
|
אבל ביום אחד משהו היה מוזר. הלכנו באותה הדרך הישרה ישרה ישרה
והלכנו לצד לכניסה לגן ואז ראיתי מישהו גדול וכועס עומד ישר
ולא לא טעינו בגן - זה הגן שלי!
|
אני מקפלת אותך שוב בתוך הדף, בקיפול שהתקפל והשתחרר כל כך
הרבה פעמים, והידיים כבר מקפלות מעצמן את הנייר, מכירות אותו
היטב ומזהות את החום שלך כבר ברגע שהן נגעו בו.
|
זו הפעם הראשונה שהייתי במסיבה כזו, הרי יש מסיבות בהן הן
משתתפות בהן אך במסיבה שלהן לבד ממש לא הייתי בכלל ונורא רציתי
שתהיה לי את הזכות באמת, וכשהוזמנתי על ידי ידידי הטוב לא
ידעתי בכלל שזו הולכת להיות מסיבה מהסוג הזה.
|
בהתחלה לא הסגרתי את רגשותיי, והתנהגתי כאילו כלום לא קרה. אך
בתוכי התחוללה ההתרגשות, הסערה הגדולה שהציפה אותי.
|
אני רק מנסה לרוץ עם החיים
כבר לא לוקחת דף ועט
לכתוב את הדברים
מתרגמת אומנות
במקומות אחרים
|
And every time it seems to me
That you are gonna attack soon
Your screams becomes to a pain
Every time from the start
|
My own summer
My own private summer
filled with butterflies and one big sun
waves of blue, only me and you...
|
Smooth like a lemon sorbe
Sweet like hot choclete
Romantic like our old days
Makes me feel much better
|
שוב תודה סליחה
על הכל
על אמא
ועל חיי
|
כי לא באמת מכירים
לא באמת אוהבים
|
ילדים בוהים בי בתמיהה
מבוגרים לא מבחינים בקיומי
בני גילי מטילים בי ספק
אך כולם מבולבלים מהתחושה
|
קבלה של מילים ומשפטים
אינה בהכרח
גרמים של אושר
|
לשמוע אותם שירים
עם אותם אנשים
ואותם רחשים?
|
האם זהו הרגע בו
טיפה בודדת נפרדת מרחם
ענן כבד?
|
אתה מקלף את נשמתי
קליפה אחר קליפה
פיסה אחר פיסה
הן יורדות כמו שלכת
על האדמה הקרה
|
בהרמת סנטר מעלה
מתגלגל גוש מחנק גדול
מהעיניים לגרון
הדמעות מתגלגלות
|
עיניים שקועות
פנים עצובות
סביב סביב הכל נראה
בר מזל
|
אנשים חיים לעולם
בשכרון חושים מלא
בתמימות, עצבות, אהבה
בתשוקתם הגדולה אטבע
|
ומילים נעשות
בודדות
עוד יותר לשורות
אותיות נעלמות
|
תחת שמש בהירה אחת
כל אחד בנפרד
|
אמרת - האמנתי
בין רוח לבריזה
וארטיקים נמסים
הרבה אווירה ואוויר
|
ותמיד אוהב את תלתלי הזהב
את העיניים החולמות
שנפתחות לאט ובהפתעה
זה חזק ממני
וזה כואב ממך...
|
היכן אני? לכאן או לכאן
מפה ומשם, לאן אלך, מה אבין?
רוצה לחיות בחזרה
את גופי ואת לבי
|
שקט כעת
והוא עמום קמעה
וגם כאילו היה מדבר
בטון עצוב שכזה
וטורק דלת
בניגף עצום
|
הלב ממשיך לסחוב
בדרכו העיוורת
|
הלב ממשיך לסחוב
בדרכו העיוורת
|
כיוונו לימות מלוחים מפצעים
כיוונו לפסגות קורעות וצלולות
פקחתי עיניי למדבר קר מסנוור
שיכול להיות בו הכל...
|
המפתח לעצמך מחכה שתמצא אותו
חפש חזק קרוב
ועוד יהיה לך יותר טוב
|
אם תעוף בכנפי נשמתך
תנוע עוד לתוך הערבה
|
בניהם נמצאת אני
פעם גועשת בתוך סיר אהבה
ופעם נקשרת לרצפה
ומשמשת כשטיח
לדירתם המשותפת החדשה
|
ייאוש גדול
ייאוש גדל בתוכי
בן כמה שנים
תופס את כל
התאים הטובים
|
וכואב לעזאזל כואב
זה הולך וחוזר
בגלים איתם
ליבי נשבר
|
הלוואי והיית רואה אותי עכשיו
שתרגיש את זה חזק יותר
שמכאן כבר אין דרך חזרה
|
על גבי הלב החם
אתה לא תראה אותן
|
הדמעות זורמות על פניי
כמו פעמונים
זולגות לאוזניי
ברעש לבן
|
היד גולשת
זורמת
שולחת מילים לבד
מדברות את לבי
|
המסע ארוך ומעייף
המון דרדרים וקוצים של אמפתיה
המציאות רק מכה וכואבת
מכשילה ומפילה ובסוף אני קמה
למבט האמת החודרת
|
היד החלה לכתוב מעצמה
ללא רשות
המחסומים מרסנים בי וכואבים בי
מחשבה על איך ולמה
|
בדיוק בו ברגע גמלתי בלבי
צוללים עלו מן הים
ופעמונים צלצלו במקום אחר
מיתרי גיטרה חלודים הוחלפו
|
הים הוא הנפש של הדברים
הגדולים באמת
פרפר הנאבק בגרגר החול
וגם בשביל הגרגר עצמו
|
גנבתם איזו נשמה לקחת מה שצריך ולזרוק, לדבר מהתחת על עתיד
רחוק לנטוע עץ מורעל באדמה וביד השניה לקבור את הגישה אף פעם
אף פעם לא נראה לי שתפסיק להיות מלחמה. ביני לבין זיוף התחושה.
שלכם.
|
בלילה ההוא
היינו שנינו ביחד
כמו אז
אחד נצחי אחד לעד
הלילה ההוא
עבר די מהר
בבוקר נפרדנו
כמישהו אחר
|
אני חולמת ומביטה בשמיים
על היופי של הקיץ הזה
|
ברגעים רבי עוצמה
המכאיבים מכולם
|
זו תחושה אמיתית ותמציתית
של אושר מרוכז
|
כמו זכוכית
שקופה וביישנית
הורגת רגשות
רוצחת אהבות
|
שתוק כבר
תרגע קצת
שתה כוס שוקו
תהנה בחיים
|
גלי הים שוברים
אתה שומע אותי עכשיו?
|
את פשוט לא מספיק מביאה מעצמך
את לא מספיק
|
עוד רשימה קטנה מצומצמת
של כמה וכמה חפצים
|
תן לחצי שעה הזו להמשך לנצח
למרוח את הזמן החמים שנשאר
לפני אותם צעקות ורצח
|
האם זה שווה את מה שאת מאבדת?
אולי אנחנו טועים?
|
עפעפי עופרת יורדים כבדים
חוזרים לעלות לאט ובקלות
|
כוכב קטן
קול גדול
פורץ בשקט
ללב האור
|
לאהוב אותך, פרי מתוק שלי
זורם בתוכי תמיד
גם ביחד וגם לחוד
כי לבד
|
מהתלות מחשבות
נשלים רגשות
טרקטור רועש
חותך קורי מחשבה
|
בין שקיעה לזריחה
השמש בורחת מהר
בעיניים החולמות ובעיניים הפעורות
מבינים שמה שנעלם בנו נמלט עם הדקה
|
מביטים אל האופק
הנותן פניו
בברכה עמוקה
רק תודה על התחושה
|
מה יקרה
אם היום ההוא
אחליט ללבוש ירוק
|
אני בצד השני
אלי פונים בשירים רבים
אתה בצד הגיבורים הפצועים
ואני בצד הרעים
|
מבחינים שפעם הייתי שייכת למישהו
כמו כלב בלי רצועה מסתובבת
מחפשת
קצת נחמה
קצת חיבה
|
וגם הדברים הקטנים
נעלמים לאור הרווחים
|
הוא גם הורג אותי אבל
הדיבור הזה
את המבט הרך בעיניים
את המרווח בין הדשא לענן
|
גשו ללא חשש
אני ממש כמוכם
נסו לפלס דרך
מבעד לשיחים הדוקרניים
של לבי
|
אני מתחמקת
מחייכת
הולכת בבטחון
מסתובבת
ועל פני מוסגרת החרדה
|
עוד ניצוץ קטן דולק באישון
ופתאום הכל
ביחד הכל
נראה יפה יותר
|
הוא לא תלוי בין אש וחול
תמיד כובש
חותך בשקט
קול וקשת של נחל התמיד
|
למוחלטות יפה
לשלמות ברורה
במרכז לב לבי
|
הירח משמש לפעמים ככרית גדולה
עליה אנחנו שוכבים על הגב ומביטים מעלה
על מה שמעבר לעננים ולכוכבים
מעל לסיפורי האהבה, מעל לחיים ולמתים
|
בייסורי אבי
בייסורי אמי
גדלתי ורוממתי
להיות אחד כמותי
|
רק רגע, רק רגע
הכל רץ ומסתחרר לידי
איפה אני ומה אני
בסחרור החשוד הזה
|
האם קור זה עניין של מים
מגיעים למישור במישורים
לא חמים ולא קרים
אלא בעזרתם של גופים אחרים
|
כדורים של אור
חודרים דרך עצים
מלטפים ברוך
חלום בלתי נשכח
|
שאריות דקות ואדומות שלי נמצאות על הרצפה
מלכלכות את כל הבית שלך באהבה ישנה
אל תדאג, אני מנסה לנקות אותם, כל דקה
כל שניה, עד שהם יעלמו מביתך, מעירך
|
כי לא כולם יודעים
ולא כולם מקבלים
בחורה שמבחוץ שלמה
אך מבפנים נחתכת
|
אתה אני עיניים ומבט
חמים של קיץ שעבר
שעבר מזמן
|
אשיר כל חיי עד שאמות
שהמוסיקה תיקח אותי, כן
שתזרום בדמי בשלושה רבעים
ממכם במילא לא אצא בחיים.
|
לאט לאט בעדינות
בעצב ובכנות
הן מעניקות לי
כל מה שאצטרך
|
בזמנים כאלה
בהם קסמים הם מותרות
|
שברי משפטים וחצאי מילים
יוצאים ובורחים לשולי הדף
ובקושי יוצאים מהפה כמו שצריך
נמחקים ולעולמי עד אומרים
משהו לא ברור
|
הדרך עוד ארוכה
אבנים קטנות
נכנסות לסנדל הישן
שראה רבות
|
הרגליים היחפות יחושו מה לא
את מה שכן הן יקחו איתן לנשמה
|
נגמר לי הסוס
משהו התרוקן לי
הייתה תולעת בחסה
בחסה של החיים שלי!
|
מסביב הכל תמיד כמעט
כמעט תמיד
|
מי שם? מישהו למטה?
אני שומעת רעשים מהמטבח אולי
מישהו בא מישהו בא לראות אותי
|
אני מסתכלת למטה. והמדרכה מתחילה להתמלא בטיפות קטנות עם
מרחקים גדולים בינהם. לאט לאט המרחקים מצתמצמים ויותר ויותר
ולבסוף הטיפות מרטיבות את כל המדרכה בלי רווח אחד יבש.
אלוהים בוכה.
|
הולך בשעת לילה מאוחרת והכל חשוך. מנסה לראות את הירח אך הוא
לא נמצא בשמים כתמיד, הוא לא מאיר לי את האדמה האפורה ואת צללי
העצים ככל לילה.
בזמן האחרון הירח לא מאיר לי את החיים בכלל, נאבד אור חיי
שהאיר לי את דרכי בשבילי החיים, ואם אורי הלך - אז למה להיות?
|
תמיד אמרו לי שאני סדיסטית. אמנם זה היה במן צחוק/גיחוך ציני
שכזה, אך הם אמרו. ובשקר יש גם שמץ של אמת. אמרו הרבה דברים,
אלימה, אגרסיבית, גברית חזקה, גם סדיסטית בניהם. אבל אני?
סדיסטית? או כל אחד מן הכינויים שמצויינים למעלה? לא אני! מה
פתאום?!
פשוט ככה אני
|
אין מנוחה לעולם, אין רגע נחת
|
זה לא את באמת, השילי את הקרום העבה והסיליקוני של החברה,
השילי את המילים והביקורת ואל תספגי לעצמך. פשוט תדחי מעלייך
כל קשר לשומן הרווי הזה ונקי עם סבון הטוב ביותר - בעצמך.
|
אתה מביט בה קצת מהסס, מנענע קלות, מנסה להעיר - אך לשווא. עם
כל נסיון היא רק שולחת איזה צליל עמום.
|
אל הארכיון האישי (51 יצירות מאורכבות)
|
|
ועכשיו בבמה:
סלוגנים
מצחיקים,
גאוניים,
אומנותיים,
מגניבים
ומתוחכמים,
שישאירו בך איזה
רושם! הירשמו
עכשיו! |
|
