|
 טוב אז מצד שמאל עם השיער החום זו אני.. דיי אני יודעת שאני לא
מצחיקה. טוב הגיע הזמן להפסיק. טוב דיי. דייייייייייי!!!!!!!!
זהו. |
נולדה בשנת 1987 בצפון הרחוק והשומם. את הכתיבה
למגירה התחילה עוד בילדותה, כשניסתה לכתוב שירים על
כל דבר שזז ואף להלחין אותם. למדה נגינה על קלרינט
במשך 5 שנים, שרה בלהקה במשך 3 וחצי שנים, עד
שהחליטה לנסות מזלה בעיר הגדולה. וכך בגיל 15 עברה
בגפה למרכז הארץ, בניסיון להתרחק מהעולם שהכירה עד
כה ולהכיר עולמות חדשים. הכתיבה למגירה לא פסקה,
נהפוך הוא- היא רק התעצמה יותר ויותר. במיוחד
בתקופות הקשות, שם מצאה הכותבת מפלט. לאחר שנתיים
במרכז עזבה וחזרה לביתה שבצפון, שם היא גרה בעת
כתיבת שורות אלו.
אני לא יודעת מה היה שם בדיוק, אבל לא הייתי קוראת לזה
נשיקה...
|
אני אוהבת
לחלום לפעמים
על מקום רחוק
בלי שם
|
לפעמים יש תחושה של בדידות
לפעמים יש תחושה של ריקנות
לפעמים לא רואים ת'המשך
|
|
|
נעלי בית הן
הזוועה הגדולה
ביותר שיצרה
האנושות מעודה,
והן שיביאו
לחורבנה
האנציקלופדיה
המדעית לחרגול
הצעיר |
|
