|
הרוזן דונובן גדל במשפחה בורגנית, והבין כי דרכיהם
פסולות. אט אט פנה לצד השמאלי של המפה הפוליטית,
וכמעט מריח את היום שבו יהפוך לפעיל רדיקלי קיצוני.
מתקרב לאנרכיזם, לא הכי מרוצה מכך.
יודע ששינוי הוא לא יעשה, אך הוא ממשיך להיות מוכן
להילחם בכל עוולות העולם, בצורה שמזכירה מיסיונריות
לעיתים.
למען האמת, לא מציק לו כלום. לא הרעב, לא המחלות, לא
המלחמות. אבל הוא יודע מה הדבר הנכון לעשות, ומנסה
לעשות אותו.
הוא? יפסיד?
הוגו נכנס, פשט את מעילו והניח אותו על מתלה הכובעים הניצב
בכניסה. "זהו מתלה כובעים", קרא סלומון, מתאפק לשמור את כעסו
בתוכו, "זהו מתלה כובעים!", קרא שוב, הפעם בעוצמה רבה יותר,
לאחר שגם הקסדה נתלתה.
|
"הצרפתון? בביתי? אני מצטער ידידי, אבל אני נאלץ להטיל וטו על
בקשה זו", זעק סלומון.
|
ופתאום בא השוטר המזדיין הזה ואומר לנו שזה פארק ציבורי,
ושאסור לנו לעשות את זה פה.
|
|
|
אם אין אני לי?
מי לי?
יצחק רבין |
|
