|
נדדה ברחבי הממלכה הקסומה של חוסר הגיון ושאר פירות
ומשם היא משקיפה אל עולמנו זה... אומרים שיש לה
כישרון למילים. בידקו את הטענה הזו- קיראו את
"נרקיס", שהועלה בהצגות מספר, ואם אתם מעדיפים משהו
כבד יותר- את "נמפיות", שנכתב בתור הסוף הנכון
(לדעתי) של לוליטה של נבוקוב. יש גם 2 סיפורים
שמתארים מצב בחיים בלי שום פואנטה- "רכבת"
ו"אוטובוס". "סקס בקוסמוס" הוא התנסות בהעברת רגשות
אך בלי מילים אמיתיות, כלומר בעזרת נונסנס. יש כמה
סיפורי ילדים קצרצרים בשירה ובחרוזים- משם עדיף
לדגום את "ישעיהו".
העיקר-
תגיבו
תגיבו
תגיבו...
עוסקת גם באיפור, ציורי פנים וגוף- בידקו את האתר
שלי
קודם כל האקספוזיציה, כי לסיפור קצר יש הרבה מגבלות.
בכל הממלכות הנסתרות קשה למצוא שכמותי, המתענגת בגלוי על עצם
הוויתי, שלא פילוסופית חקרנית, בעיני ילד בוחנת הכל.
|
האדם מפנה את מבטו לנוף שוב, רק שהפעם הנוף התחלף לכפרי,
ופתאום תוקף אותו חשק לנשום אויר רענן והוא מצלצל בפעמון, רק
שעד שהאוטובוס עוצר, אחרי זמן מה, כבר עובר לו החשק והוא נבוך
עם הפתח הדלת האחורית, היות ואינו רוצה לרדת.
|
אמר זחל שמן "אתה פיצקלה"
לזחל הקטן שחיסל עוד עלה.
למען האמת, לא היה לו אכפת,
זו היתה שחרית חייו, והוא הספיק לאכול מעט.
|
התנינה הסגולה הסתובבה על זנב
וכמעט בטעות מעכה חגב
הכל כדי לחגוג את המאור הגדול
אבל לפתע- צרחה די בקול
התנינה הסגולה הסתובבה על זנב
וכמעט בטעות מעכה חגב
הכל כדי לחגוג את המאור הגדול
אבל לפתע- צרחה די בקול
התנינה הסגולה הסתובבה על זנב
וכמעט בטעות מ
|
אבל לפני שדן ביצע את זממו
תפסה אותו בעלת הכלב- כי הגיע יומו
של הילד הזה להיענש.
כי להתעלל זה רע ובמעשיו הוא צריך להתבייש.
|
הוא אהב אופנועים. מאוד. ולא סתם- כאלה משמעותיים. לא כמו
הטוסטוסים הקטנים והמעצבנים שמציפים את תל אביב...
...הוא לא חשב שהכמיהה הזאת לרכיבה טובה תעלם אי פעם.
|
זה נראה לך פשוט, נכון?"
"מה?"
"סתם לשלוף מילים, לחבר אותם והנה סיפור. זה מה שאתה חושב,
נכון?"
"כן, בערך. חוץ מזה מה כבר ביקשתי ממך? משהו שאת לא עושה בדרך
כלל, אפשר לחשוב."
|
התיישבתי מול המחשב והתחלתי להרהר בזמן שהוא הריץ את בדיקת
הזיכרון והאנטי וירוס.
אני לא רוצה לבלבל אתכם, או משהו כזה. אני אדם רגיל, באמת. אני
לא חושב בדרך כלל. אני לא פושע.
התיישבתי מול המחשב והתחלתי להרהר בזמן שהוא הריץ את בדיקת
הזיכרון והאנטי וירוס.
אנ
|
זיק היה חתול לא רגיל
הוא רדף אחרי הכל- מעכבר עד פיל
ובינו לבין כל הכלבים בשכונה
מספיק להגיד שלא הייתה הבנה.
|
פעם, לפני הרבה שנים, היה תפוז.
|
ההורים, כמובן, לא היו מרוצים
וכל שבוע לוטו היו ממלאים
כדי לנסות לשפר את המצב-
מי יודע- אולי המזל יגיע עכשיו.
|
היה הייתה פיה עם כנפי שפירית
שמעתי ממישהו ששמה הוא לילית
וכל תפקידה בעולם
הוא לצבוע כנפיו של פרפר מסוים
|
אני לא מניחה" אמרה די גאה
"שתוכלי להעביר לי לחם וחמאה?"
"לא נכון" אמרתי והעברתי מיד
כמה שיכולתי לתפוס ביד.
|
וניגה נתנה למתומן להתחבר לכל חלקיה האורגניים. הדנד שלה נשאר
מחוץ למתומן, וסיביו האופטיים רפרפו על צידיו החיצוניים,
מחפשים את הליסגנו שלו ומרטיבים אותו. הוא החל לרעוד כולו עם
כל טיפה שהרטיבה את הדואניו עד שגם הוא התרומם מעט מהקרקע
|
"היום הראשון של האביב הוא יום מיוחד", לחשה לי הרוח כשנולדתי
ביער ליד הנחל. הפיה שלי ראתה אותי מקומטת ממאמצי הלידה
והופיעה לפני, נוגעת בי בכנפיה, מפזרת עלי אבקת פיות .
|
לפני שבוע וחצי בערך עמד על השולחן בכוס יין - קיסם. נניח
שקראו לו נפוליאון. נפוליאון לא היה מפלסטיק. לא ולא. הוא היה
מעץ ולכן היתה מספיק מודעות כדי לחוש את שאר הקיסמים שסביבו.
|
בו זמנית הרוח נשאה לעברי ניחוח מרענן של לבנדר, לילך ויסמין
עם קמצוץ קינמון וג'ינג'ר (יש לי אף רגיש) מכיוון הבית. התחלתי
להתקרב. הריח היה הקש ששבר את הגב באופן סופי. מאוד לא אופייני
לי. ברגע שחציתי את הכביש הרגשתי כאילו משהו מושך אותי.
|
הכריזה השמיעה צלצול ענוג והאישה רטטה בעונג לא ידוע לבחור,
שמעולם לא למד להביע רגשות, ובכל זאת נהנה ממשחק המילים
שבענין.
|
היא עמדה מול התנור, שואפת את ניחוח עוגת השוקולד המלכותית
שתפחה לאיטה בפנים, מתעלמת מהבחורה החמדנית שהמתינה לה בתאווה.
..שוקו חשה חופשיה.
|
טיילתי לתומי במורד הרחוב, בדרך מהבנק לסופר. פתאום ראיתי
אותו. הוא עמד שם, קטן וחמוד, עטוף בחלוק רחצה כחול כולו,
ויחף. ילד בן שנתיים בערך, שנראה כמו גרסה מוקטנת של מעין אל
יווני.
|
חיינו את השקר שבאשליית העוצמה
וכשגילינו את הרגש
|
ואתה רק רוצה לברוח
להסתלק ממול המראה
כי כשאינסוף משתקף באינסוף
|
עננים רודפים אחריך
מחפש את צלך מתחבא מאחורי קירות
הפסק לצוד לך סבל
|
בנעל ישנה עם הרבה חורים
גר עכברון עם כמה חברים.
הוא עזב את ביתו לפני כמה חודשים
|
באמצע חיפה גר אדם
שגידל וטיפח שפם.
הוא סירק והבריש
כי רק כך הוא הרגיש
שיכול הוא לצאת לרחוב,
|
מאיפה המימון? לכל דרקון יש אוצר.
את שלו הוא שמר מתחת לכר.
הוא התפרסם בתור המוזר השכונתי
ויש לו חבר אחד- זה אני.
|
אני מעבירה את זה
עוד פעם ופעם במוח
ולא מסוגלת לתפוס
שישבת ורק הסתכלת
|
כלבים ייסרוני, חתולים במצור
|
אל תסתכל אחור
בעוזבך אותי
הלך בלאט בין הערבות הנושקות לעפר.
נטשני חרש, בלי חרטה
|
רציתי לכתוב לך שיר
אבל לא ידעתי איך
|
כמו תנור גז מעמקי חורף קפוא
600 מעלות במינוס
אז בוא תתחמם בלהט זעמך
|
בבית מפואר בסביון
גר גמד קטן ששמו אלון
בן למשפחה מרובת ילדים
וששת אחיו איתו גרים
|
וזכור שלעולם לא אשכח
זכור שלעולם אברח
שער נפתח.
חפש אותי שוחקת קלישאות,
|
תמיד אהבתי את החושך. אני מצליחה להתרכז בקלות כאשר אין לי
הסחות דעת, ובחושך רק הרעשים מסביב מפריעים, אין את כל
הצבעוניות שכרוכה בלראות.
|
אני מכור. זה סוג של אופי, אני מניח.
|
בתנועות של מקצוען, ותוך כדי הליכה, הושטתי את היד אחור ושלפתי
את נייר הטואלט מהתיק. נייר איכותי, וורוד. קינחתי את האף
בתרועה רמה והעפתי את הנייר המשומש בתנועה קשתית שמאלה אל עבר
הפח הקרוב...
|
אני חושב שהזדווגות איתה תחזיר ימי צעירותי כקדם, והבל פיה
מתוק בפי ועיניה- איילה מבוהלת, צעקתה כפעמונים באוזני וגופה
חם ורך וצעיר והיא כולה בי.
|
יום אחד, בגיל 16 זה היה, כשהתגלחתי בבוקר (זו היתה אחת הפעמים
הראשונות שהתגלחתי) נחתכתי. הרמתי את פניי למראה והיה לי כזה
זיק מיוחד בעיניים שמיד נשביתי.
הדרך למיטה היתה קצרה.
|
אני לא יודעת כמה זמן ישנתי, כנראה הרבה, כי התעוררתי כבדה
ומעופפת. קול פתיחת הדלת העיר אותי.
|
את לא רצינית." נועה התיישבה על המיטה שלי וחייכה אלי. "אני
כן. את לא חושבת שזה רעיון טוב?" "כן, זה רעיון טוב, אבל..."
"אבל מה?" חייכתי והתיישבתי לידה "מזמן לא עשינו משהו מטורף
כזה, את לא חושבת?" " אבל למה אבי?" היא הניחה עלי את רגלה
החטובה
|
"הי, אתה" "מי, אני?" סווינגלין הסתובב "כן, אתה, יפיוף".
הרוגלין הזקן היה שיכור ומכוער, שני מחושיו רפויים על אפו
האדום ורגליו משתלשלות משני צידי הכסא שעליו ישב "הכסא הזה"-
והוא דחף כיסא ברגליו לעבר סווינגלין- "צריך שיפוץ".
|
ויום אחד התחלתי לראות עיגולים זוהרים מול העיניים. זה היה
אחרי ניתוח הלייזר להסרת משקפיים. עיגולים יפים וצבעוניים, כמו
דוגמאות מוזרות במיוחד על מכנס של ליצן בלתי שפוי לחלוטין.
בהתחלה אנשים חשבו שאני קצת מסוממת כי כל הזמן חייכתי.
|
גילי: לא עשיתי כל כך הרבה דברים עם ההורים שלי. אני לא מבינה
את זה. למה את נכנעת לסיגל כל הזמן?
מעין: טוב, לא חשוב. זה כבר עבר.
גילי: מה כבר עבר?
מעין: התקופה ההיא...
גילי: אבל הזכרונות...
|
אל הארכיון האישי (27 יצירות מאורכבות)
|
|
אנחנו על המפית
משה דדש הוגה
דעות בע"מ |
|
