|
 We are all spiritual beings,
going through a human experience |
אל תשאיר אותי כאן
בהיעדר יופייך ממני
אסוף אותי
בשם שמיים
אל אותם הרעשים
שעושים האנשים
בחיוכם
אני חופפת שערי בחול החם
מתגרדת כציפור אכולת פרעושים
מנקרת את עורי הדק בבהלה
וחוזרת לשגרה המייגעת.
|
אל תאיצי בדרכך פנימה אל עצמך
אומרת לי מוכרת השמלות, ומקשקשת בעגיליה
הרוק תסס בין שפתיה הדקות
בדיבורה היא מייררת
ופוגעים בי נתזי זיקנתה
|
אל תאמינו לי,
אני כולי שקרים,
כל זכרונותיי אינם שלי,
הם של אשה אחרת .
|
בהחפזי מכאן,
הצמחתי שדיים,
מתרגשת מיופיים של נערים.
אני שפיצחתי קליפות של אבטיח אדום,
תולשת את מעיו,
ומגישה קורבן לאהוביי,
המתחפרים בחול הים.
|
היפה בנשים,
לוכדת פרפרים,
בצעיפה הטוב והישן,
ומשחררת את שללה,
אל פני פרדס הצוף.
|
הרעש לא חודר
רק אני נחדרת
מצטמררת וזוקפת שד
ומתרפקת על גופו של נערי
|
עוד שעת עירות אחת אני מפצירה בה
נלבש פיג'מות וננהג כבנות עשרה
כדורה בוער כשיער סתור סביב פניה
ואינני בטוחה אם הוא בוער מיופי
או היא בוערת מכאב
|
בחורף הבא אולי אמות
אשאיר מאחור רגבי עפר, ומגזינים ישנים
וצר לי עליכם שלא תכירו
לעולם את פרצופי האמיתי.
|
מדממת זיכרונות
ומדחום השפיות מורה על פסיכוזה
עד אור היום יעלה
כטבלית סרוקסט
על קצה לשוני
|
אני זוכרת את אלוהים,
כמה טוב היה לנו ביחד,
בידיו היה שוזר את צמותיי,
ובקולו שר לי פרקי תהילים.
|
אני בלתי מורגשת בלטפי את הקירות
משוחחת עם דלתות העץ המרקיבות
אני רודפת את הבית ברוחי
משקשקת באזיקי רגליי להבעיר את דמיון החיים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם הייתה
גופייה שנפלה
לבור.
בסוף היא
חולצה.
|
|
