|
הוא לא ילד של החורף ההוא, הוא סתם ילד של חורף...
אין לו הרבה מה לכתוב על עצמו, תקראו את המונולוג
"וידוי", אם תבינו, אתם יודעים כבר הכל...
מעריך נורא את אוסקר ויילד, חושב שהוא גאון ואוהב את
הציניות של מבטו על העולם בכלל והאמנות בפרט. בעמוד
נמצאות היצירות שלי שאני הכי אוהב ואלו שאנשים
מגיבים אליהן יותר, בכוונה הוא קטן כדי שלא להעמיס,
אם אתם נהנים מהיצירות הללו אתם מוזמנים להיכנס
לארכיון, יש שם כמה דברים שאני אוהב נורא ולא מצאו
את דרכם לקוראים רבים. העיקר שתהנו, מי שרוצה שגם
יגיב:)
Drop a tear in the ocean
and watch the ripple spread out
|
time moving, letting my life to unfold
I've aged but 16 yet it feels so old
|
לכל אחד בועה לעצמו
לכל אחד מחשבות לעצמו
לכל אחד אהבות רק שלו
לכל אחד אכזבות משלו
|
ואת רק מתנדפת לי מן הידיים
אני נשבע שלעולם לא לעזוב
ואת רק נוטפת כמו המים
|
מחשבתי נודדת משרירים דואבים
ואני כואב את האדמה הזרה
כאב חד עובר לו במרחבי גופי
עת אצמיד ללחיי מתכת קרה
|
הכרחתי את עצמי לאהוב
ולהאמין שהאהבה אי שם גם עבורי
|
לא לחשוב על שום דבר עמוק
לא לטעום דבר שאינו מתוק
לישון כאילו אין לך אף דאגה
ולקום ולחיות כמו הילד שאתה
|
כואב, כלוא בתוך מילים
עובר רק על מה שכתוב
בדיו בלתי נראה פה על הדף
|
את המחיר תמיד משלמים עם ריבית
ולהתגבר עליך נעשה קל לפי משקל.
|
אותו ניגון עצוב מתנגן לו מאז אי פעם
אותה הצעקה מתגלגלת כמו רעם
|
תו אחרי תו, חיים מתבזבזים
תו אחרי תו, במילים נאחזים
|
אני זה שככה את אוהבת אותו, זה שמרגיש איתך כאילו כל העולם
עוצר לו מלכת כי אין לו עוד טעם להסתובב מרגע שפגשתי בך. אני
זה שמעביר ברכות את ידי על לחייך, זה שנותן כל פיסת אהבה שבי
לחיבוק איתך, זה שרוצה אותך מרחוק...
|
אני, אני מלך הטפשים, עיוור מרוב טפשות, עיוור. מחליט החלטותי
בלילות ובמחשכים- לא פלא שאיני רואה דבר! טיפש, עטלף בים של
ינשופים.
|
לבד, משופצר לעצמי כדי שלא אפול ממני ואוותר, ואוותר אפילו עוד
יותר לבד.
|
אני ילד... ילד של חורף. וכשבא כבר החורף אני חושב לי על החורף
הבא, כי על חורף אפשר לחשוב רק בחורף. ואני, אני ילד של חורף,
מבזבז לי את ימי האביב.
|
האור משחק משחקי כוח עם הצל על השליטה בצוק החשוף לידי, פתאום
לשניהים יש גוון,
|
ביני לבינו ישנה אותה רטוריקה של שאלות רטוריות שמביאה אותי
לצלול אל תוך הבדידות שמוצעת. וכך, נוגה ורטוב, אני יוצא אל
העולם להוכיח לו כי ניצחתי ושרדתי יום נוסף, מה לי ולו שאני
מביס אותו כך כל יום, אך את התרוממות הנפש הוא לעולם לא יתיר
לי? יום ביומו קם עליו,
|
אל הארכיון האישי (37 יצירות מאורכבות)
|
|
אני לא יודע
מנוח. בדיוק לא
הייתי בכיתה
כשלימדו את זה. |
|
