|
"כרגיל, אני יושבת במיטה- המקום היחיד בו אני מעלה
על הכתב את מחשבותי חוץ מהרכבת.
נזכרתי שפעם לא היה לי הצורך לכתוב, פשוט יכולתי
להגיד; היינו מדברים שעות על גבי שעות, ללא מחסומים
התודעה הלא מודעת זרמה מהלב החוצה... כיום אני שונה,
אחרת.. אני רק רושמת"
זכרונות מסרקים את הבשר והאזניים נחרשו לצלילי זכרונות
מתוקים-מרים:
ריבת בצל, ותפילות אשכבה.
|
מולי, ברציף השני
צפיתי אותו - דומה כל כך
לאהוב ישן; מבטיח -
|
ומן החוף הצהוב אפסע
בבטחה אל האוקיינוס.
תודות למעטפת הכחולה שלי אחבור
אליו כטיפה, שהרי - שבה למבטחים
ומותירה את זהותה בעברה.
|
רגיעה, נשימה לא אחידה - פעמיים, שלוש.
ריסי עוד לחים כפי שטל מונח על עלים רכים.
|
חבקי, ענגי, רקדי,הטהרי
כי באה את פנימה
הכיני עצמך לנורא מכל
ובזרועות פרוסות - קבלי תנועותייך.
|
אני רק הורסת- ידי מגואלות בשכבת דם דקה אך קשיחה...
... המראה החיצוני- מטעה ומשקר ומסכסך ביני לבין
|
אני מסרקת את עור פני בדמעות
חדות כמו אותה החרב שמבתרת את ליבי
|
מעשה בשמנה שלעורה רוכסנים
הטומנים סודות כמוסים
ואוטמים את הכיסים.
|
...
מה טוב בירח שגומותיו לא מאירות קרנית חומה וחמה?
מה טוב בירח שהערגה להשתקפות תהי רק בראי?
|
בתוך מסגרת, זה יותר נוח
כשהוא מוטל כך על המדף במסגרת מעץ.
לא יודעת אם אני מתגעגעת
|
למשמע הצווחות.. ליבי, כשלהם - קר כקרח - מתנפץ
כלא היה - -
נשמתי צפה מעל גופתי העומדת זקופה - השומעת ורואה
וצעקתי חרישית בתוך המים הצפופים.
|
שיערי המקורזל, ומגלות צוואר- פורצלן
ולחות פי מזוקקת
ונשיקתך מנחמת
|
תותים בתוך ריבה זה ריבת תותים.
ריבת תותים על חלה מטוגנת ביום שבת בבוקר
וזה בית, וזה נעים.
|
נשימות שטוחות יתזמנו את מרחב התנועה.
התפתלות איטית מאפשרת רפרוף רך
של כפתור השמש על גופה העירום;
|
אותה שנה הייתה יוצאת דופן.
באותה שנת נמר,
רעדה האדמה.
נפערה בי התהום
אינסופית היא
ואין עליה עוררין.
|
|
|
חזה שטוח
ושעיר...
נחיריים לא
סימטריים...
יכולת
קוגניטיבית של
ילד מתקשה
בגנון... כרס
לתפארת במה
חדשה, צמיגים
כחדשים... אבד
ישבן, המוצא
הישר יבוא על
שכרו... כף רגל
ימין מידה 53...
ניחוח סלמון
רומנטי מהפה...
אני מאוהב!
זוזו לסטרי. זה
לא שאין לו קוים
אדומים- זה רק
שהם מאוד
גמישים. |
|
