|
כאן בשביל הבחורות.
או שלא.
יליד 1982.
מינימליזם כטרנד שולט.
שוב פעם.
הוא שוב פעם כאן.
מגיע לכלוב שלי עם הכבלים הנוראים האלה, קושר אותי בשביל שלא
אוכל לברוח. הוא שוב מוביל אותי מחוץ לבניין ואל השמש היוקדת.
חם לי בכפות הרגליים החשופות. שורף, הכאב מכהה את חושי וגורם
לי ללכת אחריו בציות שקט, במסלול הקבוע שלנו.
|
אנחנו נכנסים לבניין ועולים במדרגות, שוכחים מכל העניין של
חיפוי הדדי, פשוט רצים כמו מטורפים לתוך בית בלב הקסבה. אני
שומע תינוק בוכה מאחת הדירות, ממשיך הלאה ומספיק להבחין בדלת
נטרקת. רץ בלי הפסקה עד ליציאה אל הגג אני יוצא לגג ורואה אותו
מחפש מקום לברוח.
|
ז'אק ידידנו הוא המקגייוור של עולם הגורמה. ומחר הוא מתחיל
לעבוד כסטאז'ר אצל גדול השפים בפאריז, הלא הוא חיימון
אבולעפיה. שיט, השם לא מתאים. תשכחו מזה, נקרא לו פייר
קוסטינולה (במלרע כמובן).
|
חולף על הגשר מביט לתחתית
היקום נראה במלוא הדרו
ואת כל כך יפה
רק עלייך אפשר לחשוב
|
החיים הם דינאמים. גם התמונה. אין מנוחה.
|
|
|
אם יורם ארבל
מסוגל לשיר
פה פה בה דה בה
במשך שתי שורות,
ולקרוא לזה
מוזיקה,
אפילו אני יכול
להיות כוכב
רוק.
באמת.
פינקי |
|
