|
ברור שאחרי הדרקון הזה אני מספיק גבר בשבילה. חסר לה שלא
|
"אתה משוגע" הוא ניסה להסביר. "אתה מסתובב בעיר על סוס חצי מת,
ומנפנף במטאטא שלך מול מפלצות שלא קיימות."
|
"נהפוך תפקידים. אתה תהיה השוטר הרע, ואני אהיה מאיר התמים
שפוצץ שש-עשרה אנשים. אני אשב עם פרצוף של מטומטם, ואגיד שאין
לי מושג ואני לא יודע כלום, ואתה תמצא פתרון, ותגלה איך לעזאזל
הגיעה הפצצה לתוך התיק שלך."
|
השעמום הרג אותנו. כלומר, כמעט הרג.
|
אני כאחד שאוהב סופים יודע שעוד הרבה אוהבים סופים ואלה שלא,
אוהבים התחלות. וכשיש אחד כזה כאילו חש ת'צמו מעל כולם בא
ועוצר את הים, וואלה אחד כזה עושה שאין סוף ואין התחלה. תקוע.
מאיפה החוצפה?
|
אני לא הולך,
כי אין לי רגליים.
אני לא יוצר,
כי אין לי ידיים
|
גלים גלים נשברים.
מתפרקים על החוף.
הרגלים שלך בתוך החול זיפזיף שקצת קר.
|
באמצע הלילה נזכרתי שאת לא פה,
ושאני כאן, דהיינו,
לא אתך.
אז קמתי לתפוס את האוטובוס האחרון אלייך.
|
ריח ים מלוח
על מזח עץ.
ספינות עוגנות לנח,
ומלחים יורדים לשתות.
|
מה מחפשים בתפילה? האם המילים שכותובות בספר מספיקות?
|
|
משיח רוצה
להגיע, אבל הוא
תקוע בתחנה של
קו 56.
משיח, ג'ובניק
מהקרייה שמדבר
על עצמו בגוף
שלישי עקב
אישיות
נרקסיסיטית מעצם
שמו, מסביר לאמא
למה הוא מאחר. |
|