|
שאון המכוניות זמזם באוזני כנחיל דבורים.
כך גם ראיתי אותם מבעד לצמרות העצים העליונות שעמדו מתנועתם,
תחת מעמסת החום הכבד וגלי תנודות החום, העולים כהזיה אפופת
מיתורין, אל שמי התכלת הצורבים.
|
היא הכריחה אותי לבוא אחריה.
"בואי כבר" אמרה בתחילה והיא אינה ממש מתכוונת ואחר כך
אמרה:"בואי נו... נו.." זירזה ודחקה.
עכשיו היה זה, כבר הרבה יותר ברור, חוסר מנוחה בולט. בשעת ערב
מאוחרת, באתי.
|
אני גבעול
אם הייתי פרח
זה היה משהו אחר.
|
בתוכי,
דממה, חשכה
ריקנות מעיקה.
|
סלעים העידו כי מי המפרץ שוקטים תמיד,
על פני האיים המופקרים לים.
בפיורד זה יש רצועת חוף שבו השלג עבה עד סימן הגאות.
|
תתחפר, תתחפר,
כמו עכבר במנוסה,
תגלה לפעמים שקשה התבוסה.
ושיחים, תגלה, לא תמיד מגינים,
לעכבר ולשיח יש סודות רבים.
האחד נס במרוצה,
השני נמעך בשגגה.
תתחפר, תתחפר, תמציא אילוצים, פתגמים ומילים.
עוד המון תירוצים ימצא לקלון,
כשאותו ישכחו, יעלם העלבון.
|
בפלג שמעבר לשיחים נחשף,
חרטומו של סלע אב, בן שנים.
מתבצר היה באגם כמנסה להחבא.
|
בשדות של אש
הנחתי את ליבי אליו
ואוי
כמה שזה צרב
כמה שזה צרב
|
שקט עץ,
ראה עלעל קטן צמח לך.
באדמה חרוכה, חפרו הידיים שטמנו אותך.
חפרו בשקט וליבם רן.
שקט עץ,
ראה עוד עלעל קטן יצמח לך.
וכשתבכה האדמה על עולליה,
בוכה היא על זה שאבד,
אבד.
|
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "אני לא יודע
עברית".
- "ואנגלית?".
- "גם לא".
- "רוסית?"
- "טוב נו, שלוש
וחצי. בסדר?!". |
|
