|
ואני כאן ואת שם,
ואני בפנים ואת בחוץ,
אני מפוחדת, ואילו את משוחררת מכל רסן,
ואני נעצבת ואת תמיד מחייכת!
|
בזמנים קשים אותי עודדה,
בלילות קרים אותי היא חיממה,
כשהיה לי קצת רע אותי היא עטפה
כשהייתי זקוקה לה אותי היא ליטפה.
|
תתבגר כבר תתבגר,
תלחם על מה שצריך להילחם.
תזיל דמעה, תיכנע לרגש,
תצעק את שמי
|
נוכחותך אינה מורגשת עוד,
אך נראה שהייתי שם -
כדי שתיצור אותי.
והנה בואתך משתקפת לה במוחי -
כחומר ביד היוצר.
מרצוני? הם שואלים.
|
רק תדע שתישאר כאן לנצח -
ככל שהנצח יכול להיות נצח ויותר מזה....
|
בלילות אתה שלי אני יודעת,
בימים אתה ברשותך,
כרצונך.
אך הלילות הם בעצם השארית מחיי.
|
וכשהתעוררנו שתינו,
ובפתח יום אחר עמד
היה קשה להבין מי מאיתנו
זו אני, ומי זו את,
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
לכבוד ראש עיירת
תל-אביב
רוצים אנו לציין
שכלבים אינם
דוברים עברית
ולכן הם לא
הבינו את ההודעה
על איסור שתיית
המים בגוש-דן
(שהתקיים
בתאריכים אלו
ואלו) ובכך
הזדהם גופם
ברעלים שונים.
אנו מוחים על
מחדל זה.
על החתום: אגודת
העובדים
התאילנדים
בתל-אביב. |
|
