[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 304482538 304482538
אל היצירות בבמה האהובות על חניתה כהןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המעריכים את חניתה כהן
הסופרת העצובה!

הסופרת העצובה ככה קראו לה.
היא ישבה יום , יום בביתה וחיפשה שהעצבות שלה תגדל ,
בשביל לכתוב דברים יותר עמוקים.
היו ימים שהלב שלה היה סגור ושום רגש לא נכנס ולא
יצא , ואלו היו ימים של אטימות , ימים שבהם לא יכלה
להביע שום רגש , אולי אפילו נהתה  אכזרית , לכן היא
חיפשה כל הזמן את המפתח שיסובב את המנעול ויגרום לה
להזיל קרחונים מהעיניים וככה תוכל להיפתח אל העולם.
היא לא הייתה רעה , פשוט אישה של כמעט או יותר נכון
לומר , כמעט אישה. אולי בגלל שהיא הבינה את החיים
יותר מידי או יותר נכון לומר לא הבינה בכלל.
היא ננעלה מכל בחינה אפשרית , רק שהעט פגש בדף ובמגע
ידה , היא יכלה להיות האדם הרגיש ביותר בעולם.הדפים
הלבנים עשו לה הרגשה טובה.
הסופרת הזו חייה באלפיים ליפני הספירה או יותר נכון
לומר , אלפיים אחרי.היא לא הבינה אף פעם לאיזו תקופה
היא שייכת , היא מודרנית עם תווי אופי מיושנים או
יותר נכון לומר מיושנת עם תווי אופי מודרניים.
הכול לא היה ברור אפילו כתב ידה על גבי הנייר נראה
מוזר במקצת , אם זה מעצלות או מתוך חוסר יציבות ?.
כשהייתה עוברת ברחוב אף אחד לא ראה אותה , כבלתי
ניראת , רק אחדים היו מצליחים לראות את דמותה ומי
שהצליח היה רואה בה כמלאך. לכן אימא שלה אמרה לה
תמיד :" עם אחרות יתחילו מיליון לדבר , איתך רק
נסיכים".
היא אהבה אנשים מוזרים , אולי בגלל שגם היא כזו או
יותר נכון לומר בגלל שהיא לא. עדיין היא לא החליטה
אם זו היא השונה או העולם.
סיפור הסופרת העצובה לא יגמר במספר מילים , הוא רק
יתחיל בכמה דפים , אבל היא אף פעם לא אהבה לחשוף את
סוד חייה , אז אני אשמור את סודה עימי . הבטחה נועדה
כדי לקיים או יותר נכון לומר כדי להפר .




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
"יעקב יצא לדרכו - ויפגעו בו מלאכי האלוקים" .

התבגרות
ובעוד שנה כשאפגוש שוב את אדון יום הולדת אולי אומר: לא! לא
תודה וסליחה, אך השנה אני מעדיפה להישאר טיפשה!

הסרט עצר! התמונה כבר לא משודרת. אורות הזוהר של הבמה כבו ורק
שחקן מדוכא המחפש עדיין אחר קהל תקשורתי עומד במרכז הבמה, מריץ
את ההצגה שלו, מונולוג ארוך, לאחר שעות של חזרות אל מול ראי
שבור מחיים אחרים, שאל מולו משתקפת תמונה...

ילדה של החיים.
אליך!
היא הייתה בת 16 ילדה של החיים.
היא גדלה בשכונה עם הרבה חסכים.
היא חלמה שהיא נסיכה רק שלא היה לה ארמון.

התבגרות
הם ישבו בסלון מחובקים בתוך ספה מנומרת ,כזוג חייתי המחפש את
אשר הטבע האנושי קובע.
החדר היה קטן, האהבה שלהם הייתה קטנה מהחדר.

תחנת רכבת של גברים מביאה אותי אל הסיפור.
הרכבת ממשיכה. זה הזמן להחליף איפור!

התבגרות
להסתכל על החיים בעניים אחרות, להיכנס ולו רק לשנייה אחת אל
תוך ראשו של משהו אחר ולראות מה הולך לו בתוך מבוך מוחו
ולהרגיש כל תמונה שעוברת לו בראש.

התבגרות
אני לא מתגעגעת לחומה, אני לא מתגעגעת לשמיים הנמוכים, אני לא
מתגעגעת לאדם הזר שהיה בתוכי, אני כבר לא מתגעגעת לעצמי, כי
אני פה, אני קיים, אני מצוי, אני זו אני.




זה לא שלא רציתי
להצביע, אבל
ועדת הקלפי, לא
הסכימה ששלי
תיכנס איתי, אז
הלכנו כלעומת
שבאנו.




החבר של שלי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 29892. בבמה מאז 8/1/04 10:43

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לחניתה כהן
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה