הסופרת העצובה!

הסופרת העצובה ככה קראו לה.
היא ישבה יום , יום בביתה וחיפשה שהעצבות שלה תגדל ,
בשביל לכתוב דברים יותר עמוקים.
היו ימים שהלב שלה היה סגור ושום רגש לא נכנס ולא
יצא , ואלו היו ימים של אטימות , ימים שבהם לא יכלה
להביע שום רגש , אולי אפילו נהתה  אכזרית , לכן היא
חיפשה כל הזמן את המפתח שיסובב את המנעול ויגרום לה
להזיל קרחונים מהעיניים וככה תוכל להיפתח אל העולם.
היא לא הייתה רעה , פשוט אישה של כמעט או יותר נכון
לומר , כמעט אישה. אולי בגלל שהיא הבינה את החיים
יותר מידי או יותר נכון לומר לא הבינה בכלל.
היא ננעלה מכל בחינה אפשרית , רק שהעט פגש בדף ובמגע
ידה , היא יכלה להיות האדם הרגיש ביותר בעולם.הדפים
הלבנים עשו לה הרגשה טובה.
הסופרת הזו חייה באלפיים ליפני הספירה או יותר נכון
לומר , אלפיים אחרי.היא לא הבינה אף פעם לאיזו תקופה
היא שייכת , היא מודרנית עם תווי אופי מיושנים או
יותר נכון לומר מיושנת עם תווי אופי מודרניים.
הכול לא היה ברור אפילו כתב ידה על גבי הנייר נראה
מוזר במקצת , אם זה מעצלות או מתוך חוסר יציבות ?.
כשהייתה עוברת ברחוב אף אחד לא ראה אותה , כבלתי
ניראת , רק אחדים היו מצליחים לראות את דמותה ומי
שהצליח היה רואה בה כמלאך. לכן אימא שלה אמרה לה
תמיד :" עם אחרות יתחילו מיליון לדבר , איתך רק
נסיכים".
היא אהבה אנשים מוזרים , אולי בגלל שגם היא כזו או
יותר נכון לומר בגלל שהיא לא. עדיין היא לא החליטה
אם זו היא השונה או העולם.
סיפור הסופרת העצובה לא יגמר במספר מילים , הוא רק
יתחיל בכמה דפים , אבל היא אף פעם לא אהבה לחשוף את
סוד חייה , אז אני אשמור את סודה עימי . הבטחה נועדה
כדי לקיים או יותר נכון לומר כדי להפר .

בוכה בשביל המדינה התבגרות "יעקב יצא לדרכו - ויפגעו בו מלאכי האלוקים" .