|
חולי הרוח-והאהבה -
מוחם חמום ושגיונם רוקם ;
ההגיון הקר לא ישיגם.
המטורף, המשורר והאוהב -
נשמת אפם היא רוח הדמיון.
אחד רואה שדים לרוב - לא יכילם
גם גיהנום פעור ; הוא משוגע.
המאוהב - סהרורי כמוהו -
חן הלנה יראה בפני צועניה.
עיני המשורר יוצאות במחול עועים,
עלה ורד בין ארץ לשמים ;
בדמיונו - צורות לא- ידעון
קורמות בשר ; ובעטו - ילביש אותן
בדמות ובדיוקן, ימצא משכן
לכל ילדי הרוח ויקרא להם בשם.
-חלום ליל קיץ
עוד נשימה תהומית היא נושמת, מרגישה את ליבה מחסיר פעימה,
מסתכלת מטה אל סופה המר, עוצמת את עיניה, גבה זקוף, היא מהלכת
בגאווה כמקבלת את רוע הגזרה, לוחשת תפילה אחרונה.
|
שפתי נערות חסרות פנים
מדברות אליי ללא הרף,
קירות ורודים מגיחים אליי
מתוך סדקי אויר נמוג,
כרי דשא מאובקים
מאייתים את תווי פניו
של אותו זקן
שהיה איתי עד שהתפכח.
|
רחתי כאשר השדים חגו סביבי, ואתה עם לפיד
בידך, אחוז אמוק, גירשת אותם.
ובלילה, אשר דמעותיי הסגירו את פחדי,
קווצת את גופך הגדול בכדי שלא תפריע לי
שביקשתי שתשכב עמי באותה מיטה.
שכחת את הלפיד בוער על רצפת בקתת העץ,
ובבוקר, הייתי רק אני, באותה מיטה קטנה.
|
את, שבעצם קיומך שולחת לי קרני אור, זו שאהבה נפשי, 20
סנטימטרים של טוהר וקסם שלא ימושו מלבי לעולם.
|
על בטנך הרופסת רסיסי מחשבותיי
מאיימות להתאבד בתהום טבורך.
בבטני הצעירה קוקטייל מר-מתוק של רגשות אשם.
|
אמונה- הרמזים שלך מקולקלים, אולי צריך להחליף להם סוללות.
|
אני שוכבת על המיטה, מרוקנת.
ללא מחשבות, רגשות ודמעות.
ללא צלם אנוש.
מרוקנת.
ידיי בצדדים, כאילו הם חלק דומם, נפרד מהגוף שלי,
עיניי בוהות בריק, מנסות למצוא בך ניצוץ הכרה.
השקט מזדחל תחת נשימותיך הקצובות במסווה של תקתוק שעון איטי
מידי.
|
והנה אתה עם פרצוף מלוקק וידיים גדולות,
אוהב אותי כתינוקת וחומד אותי כילדה.
|
הנשימות שלך עושות לי
חתכים קטנים ביד
יש לך נשימות מלאות זכוכיות,
וכשאתה מלקק את החתכים,
זה כבר לא כל כך שורף,
כי התרגלתי.
|
מהרדיו בקעה עצבותה של זמרת ערביה
והתערבבה יחד עם נשיפות המרלבורו לייט שלו
ואני הרגשתי שהופכים לי את הלב כמו פלח של קלמנטינה
ואוכלים לי את כל החדרים
|
שינה טרופה, שד בא ושד הולך והיא עדיין מנסה להחליט אם הדמעות
הן מפלסטיק או מזכוכית, מנסה לנעול את עצמה במצב של גשם שהוא
התירוץ היחידי למים בחוץ ובפנים.
|
אם תבקרי יום אחד ברחוב הפיות,
נשקה אותך בשיבס זול ונקשור אותך
ערומה לעץ בכיכר המרכזית כדי שתלמדי לקח,
פיות זה לא סתם.
|
לוסי רחוקה אלפי כוסות קוקטילים מכאן
מגהצת שמלה בתוך ארמון מוזנח
עם חלון שמיים
כחול קורא.
|
בבגדים בלויים היא יושבת,
סביב ערמת תמונות קרועות,
מעשנת את עצמה לדעת.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
מה חדשה
בה חדשה
במ חדשה
במה דשה
במה חשה
במה חדה
במה חדש
במה חדשה
-המשורר
הקונקרטי. |
|
