|
ליל קיץ אחד התארח בישוב יוחנן ילד שקט ונימוסי. היה זה לילה
זוהר, הירח האיר את הישוב ובני המקום יצאו אל הדשאים לשיחות
רעים. יוחנן התרשם עמוקות וגמר אומר להשתקע בו.
|
אימא קראה לה למטבח לשתות קפה. אתמול אפיתי את העוגה האהובה
עליך והגישה לה בצלחת שהייתה מיועדת לה מאז ומתמיד.
|
חמש לפנות בוקר רצה אל תחנת האוטובוס,בדיוק עמד לצאת,צעקה
מגרונה אחת רגע! הספיקה לעלות. סקרה את כל יושביו הבחינה בו.
הוא ישב במושב לפני אחרון לבד. ישבה לידו,באותו לילה היו לה
נדודי שינה, שנה תמימה היא יושבת לידו, דומיה חוצה ביניהם, רק
המבטים הקפואים נתנו לה
|
להסיט את עננו מעובדות
לעורר מרי ותסיסה
הברנש הזה אנו בנמצא
|
בחלומי שבתי וראיתיך עטופה
באריג משי אדום כדם
|
ואתה ההולך בדרכך
תחביא מאחוריך את אותות הלילה הארוך
כנהר מדמם
ואותי תותיר עגונה
|
אל תאמר לי בשקיעה אני רוויה
אל תקיש על דלתי בתלאה
אל תאמר לי בחן עדין של פיל
לא אצניח פניי לתוך ממחטה
|
אתמול היו צלילי פעמונים
גרגירי רימונים פזורים
|
יש בי כשרון טבעי לחקירות
וגם למזימות
רצון לרכוש השפעה
ללא נטילת אחריות
|
לחלוק חיים עם המרחב
בין הרקיע ליום חדש
מי הים יישאו אותי על פני ארץ לא ידועה
|
הנה האופק הגיע
הנה הוא בא
את חיי במותי אתן לך
ובזריחה ראית את דמותי דוממת.
|
והוא היחיד והאחד
הנותן והנוטל
השומר והאהוב
עליון האבירים
|
שמעתי אותו בשעות החשכה רן כזמיר
לבי המה
|
מנגינות התרוצצו בקרבי
חודרים אל מיתרי קולי
נושאת ברינה
וענן בוכה
|
פיתוי ומעצורי נפש
מה יפו מילותיו מבעד זוג עיניו
כניצן פורח נולד הטרף
בפח האהבה
|
נועז הוא הקול בי הניף דיגלו
המצוקות שעלו על פני השטח
דעכו קולי גבר
|
ידע לו האדם את צעדיו האחרונים
בטרם יקיש על דלת קיברו
וכל צעד יזכיר לו
יזכיר לו את אשר שכח
|
פעם הייתי רזה קלה וחזקה
כעת הייתי כבדה עצבנית ופגיעה
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
אין דבר כזה
"סוכריה בשרית"
אביה האיום
מזהיר ילדות
קטנות פן יפלו
בפח התרמית
הפידופילית
הנושנה. |
|
