|
"היאח הם השירים ההם,
היאח ליבי הדל
אפופתי נערה רזה כשמע המגדל"
במילים אלו, החובות בתוכן ארמז דקיק לשיר השירים,
פותחת חמוטל וייזל את ספרה השני "אבוקים". "אבוקים",
הספר החמישי והאחרון בטרילוגיה "השבעה", מביא את
סיפורה האמיתי של אחיבה, נערה צ'רקסית הנחטפת מביתה
בגיל ינקות, גדלה בבית עשירים בעיר טורונטו תחת השם
'צ'לסי' והופכת, ברבות הימים, למנהיגה של מרד
החקלאים, הידוע גם בכינויו "אפריל הסגול כהה".
הביוגרפיה כתובה בחרוזים משובבי נפש העומדים בניגוד
לתיאורי הזוועה האלימים ורוויי הדם של אכזריות החיים
בטורונטו.
ללא ספק, יצירה מרהיבה, והטוב שבספרי הסופרת, זוכת
פרס ישראל.
חמוטל וייזל היא ילידת חיפה, 1979. בין ספריה:
"13תפוחים על העץ" "אבבה" וספר הילדים: "בואו נהרוג
את שלומי". וייזל זוכה להערכה רבה בכל רחבי העולם
וזכתה במספר פרסים, ביניהם פרס ישראל (1986), פרס
אנדרסן לספרות ילדים (1991) ופרס נובל לשלום
(1995).
מן הביקורות:
"אחח!" מעריב
"מעולם לא ניתקלתי בספר כזה" המעורר
לא לשכוח לקחת מטריה
ולא שוב פעם את זאת עם הכפתור השבור.
השמש זרחה היום באלכסון.
|
לחיפה יש מאות מדרגות
מאות מדרגות לחיפה
יש.
|
אתה טיפש, אדון שמוליק
טיפש כמו עכברוש
כמו עכברוש אפור וקטנוני ויהודי
|
אהובתי פנתה את השעורה
הלוך הלכה אל תוך הצל
הותירה תור של נמלים
מיטה ריקה ואור עצל
|
סוודר, סוודר חום עם נקודות של סוודר,
זיוה גולדנשטרן,
אבוי.
|
עמוק עמוק עמוק עמוק
עמוק עמוק
עמוק
|
פרצוף בוכה כרכום שלי
אתה עצוב היום
יושב קטן בקצה רצפת הקור
|
אמר שפן לויני
אני ארנב
אבל לא, הוא לא נעלב
|
אז, בלי להבחין, החושך מתקרב
ענוג כמו זרקור וכמו דבר מה ענוג
|
דיווחי תנועה, יפו, מזג אוויר נוח, ריח בישולים.
מצב של שקט.
אני עצמי (להלן: שמרטפית לציוד)
במצב, כאמור, של שקט.
|
קרפד אומר עכשיו שהוא עצוב,
קטן קרפד, גופו ארוך ורך,
רכים ימיו שלושתם ולחייו, כמו לחמניות חמות.
|
אוויר הרים עישון ומדרגות
אפור כזה אבל צבעים פולשים של קיץ שמש
שמש מדרגות זיעה ושמש
איזה יופי.
|
אם תלך עכשיו הכל עוד ישאר לי
מילים שתוקות של קצף ושצף דם ניחר
סליחות שלא ביקשתי הלב שלי אומר לי
אם לומר שלום אז בוא נאמר מחר
|
סבתא שלי היא אישה קטנה כזאת נמוכה
אפילו ממני וזקנה כמו מתושלח אואה כמה שהיא זקנה
|
הו, פלטפורמות קדושות, הו, אכזריות,
עשו לי רגליים ארוכות אטריות
|
אנוכית כמו חתול בלי ליטוף
בכוך הקטן שבקיר
עם שמיכה מאחור ומזרן אנכי
כמו חתול בלי ליטוף אנוכית
|
תכלילי עין אפורים, שלומצים הם ושווצים,
צרופים הם מזהב סגול, תרוצים ואפוצים,
קרוצים שנהב לבן לבן כעור המת החי,
זחוחים באור השמש, שרופים כמו אחיי,
|
זה מה שהם עושים -
צוחקים ובוכים,
כי גמדים
יכולים לעשות דברים כאלה.
|
שלוש צמות על ראש ההר,
שלוש צמות על ראש,
קשורות יחדיו בעוד צמה
סביב קן של עכברוש.
|
חיפה בלילה כמו נגטיב של עץ חג מולד
מקומדיות משפחה אמריקאיות -
כולה אורות ורק הברושים משרטטים צללים ריקים, גאים ושחורים.
היתושות שוב הטילו לי ביצים בזחלי המשי שלי.
|
הוא תתחתני אתי?
היא לא.
הוא תחשבי על זה לפחות?
היא לא.
הוא למה?
היא אמרתי לך למה: אנחנו נפרדים כי פגשתי מישהו
אחר.
הוא כן כן, אני זוכר: מישהו חתיך.
|
הייתי רוצה שמישהו ירצה שאחיה. שיגיד לי אנא ממך לילי, בבקשה,
אל תמותי, להיפך - חיי, אל תמותי. הייתי רוצה שתעמוד בפני
הברירה. שמישהו, כאמור, יבקש, ואני בגבורה יוצאת דופן - אסכים.
|
יקירי,
אני שולחת לך את המכתב הזה מאמריקה הרחוקה. אנו גרים כאן בדירת
חדר אפלה וחמה שריח תבשילים ישנים דבוק לרהיטיה. גריפה אומר
שבקרוב יהיה לנו בית קטן ונחמד שקירותיו עשויים עץ וגגו אדום.
כאן אין לא חזירים ולא מלפפונים ולא שוודים.
שלך- ג'וזפין.
|
|
|
פדופיליה? זה
קטן עלי
פה גדול, תרתי
משמע |
|
