|
 77400932
עד כאן.
דווקא עכשיו, כשהייתה כל כך קרובה ללא להאמין, היא פוגשת
אותה.
עיניה סורקות בתאווה את אוזניה המחודדות, את עיניה הקריסטליות.
מלטפות אט אט את עורה הורדרד והבהיר. מתמקדות בכנפיה הכמו
משורטטות ביד אמן, עם חוטי הכסף השזורים בהן.
|
הוא צפה בו קופץ מקצה הצוק בידיים פרושות וראה את החבל נמתח
במהירות,
האזין לצווחת האושר שפרצה מפיו,
חיפש את ריח הפחד אבל לא מצא אותו.
|
בארוחת ערב אמא שלי שאלה אם אני מתכנן ללכת אל ההלוויה של אמא
של ירון, הסתכלתי עליה במבט תמה: "איזה ירון?" היא אמרה לי שזה
לא הזמן לשטויות שלי.
|
מאז, לא משנה מה למדתי בשיעורי טבע או מה שכל הדודים השונים
שבאים לפעמים לדירה טרחו והסבירו לי שוב ושוב- לא הסכמתי
להאמין שהגשם הוא לא הבכי של אלוהים. אולי בגלל זה תמיד נכשלתי
בשיעורי טבע ומדעים.
רק בשנים האחרונות קלטתי שזה בכלל לא הדמעות של אלוהים.
|
(מוקדש לילדת בצק שיצא לי להכיר לאחרונה)
פעם מישהו אמר לי שבצק זו מילה מצחיקה.
הוא לא ידע שנעלבתי. הוא לא ידע שאני עשויה מבצק.
|
"אל תלכי".
היא הרימה את כתפיה בחוסר אונים, כרכה סביב צווארה את צעיפה
הורוד ועזבה, נמנעת מלהסתכל בעיניו.
|
הכל התחיל כשעברתי דירה.
הייתי קטן יחסית ובבי"ס הקודם שלי היו לי דיי הרבה חברים.
הייתי בסדר בלימודים, התאמנתי בשחייה, ראיתי טלוויזיה ובגדול
הייתי מרוצה.
עד שיום אחד, בזמן שאכלתי ארוחת צהריים, אמא העירה כבדרך אגב
שכנראה נעבור דירה.
|
יושבת בסלון ובוהה במבט ריק בתמונות המרצדות על מרקע
הטלוויזיה.
|
יונתן ישב ליד שולחן הכתיבה שלו ועבר בריפרוף על כל הדפים שהיו
פזורים על שולחנו כשמבט לא מרוצה על פניו. לאחר זמן מה הוא לקח
בלוק דפים חדש, עט פיילוט לעוס וכתב תאריך בפינה השמאלית
למעלה. יותר מזה הוא לא עשה.
|
דמות אחוזת תזזית עושה את דרכה ברחבי הבית, ומשתלבת באפלה.
למרות שהשינה עודנה מבעבעת בה, היא אינה חדלה מעשייתה.
משביעה רעב אסור, ממלאה את ריאותיה בעשן סיגריות מזהם ומשליכה
דו"חות וחשבונות לפח מזדמן.
|
המחשבה הראשונה שעלתה בראשו כשהתעורר היא שהיום הוא יום
הולדתה.
התמונה שלה מילאה אותו והוא לא היה בטוח אם זוהי דרך נפלאה או
מענה להתחיל את היום.
כשחזר מהמקלחת עיניו נחו על המתנה שקנה לה ולצידה הברכה,
שתוכנה יותר מאיחולים וברכות היה ליבו.
|
ברגע שהשעון צילצל הצטערתי על הרגע שכיוונתי אותו. אין לי כוח
לעוד יום כזה.
בזמן ציחצוח השיניים, קצת אחריי המחשבות הקבועות על העינויים
שאיזה חתול מסכן עבר בשביל שהמשחה באמת תלבין לי את השיניים,
חשבתי שאולי היום זה ישתפר.
|
הרופא העיף מבט בשעון והתחיל לאסוף את חפציו.
"בקיצור, אני לא רואה סיבה שתדאגו כל כך, אני בטוחה שהוא יסתדר
בחיים".
האב הרים את קולו: "יסתדר?! איך הוא יסתדר עם מחשבון במקום
לב?!"
דמעות החלו זולגות במורד לחייה של האם.
|
הסיפור הזה הוא הראשון שאני מרגישה שבאמת כתבתי מהבטן.
הילדה אבודה.
לא אכלה כבר שבוע.
לא מפסיקה למלמל לעצמה משפט שקלטה בשיעור צרפתית:
"je veux trouver le magie de la routine".
כשביקשו ממש יפה תירגמה אותו בצורה קצת עילגת ל:
"אני רוצה למצוא את הקסם שב
|
יושב לו בסלון אל מול טלוויזיה כבויה ודופק במונוטוניות עם
השלט על שולחן האירוח שמולו.
מבטו מזוגג, מצחו מקומט קלות ושפתיו חשוקות. מוטרד.
כאשר מקצב השלט יופר ע"י חריקות שיניים המצב יוכרז רשמית כקשה.
|
"לא! אני רוקדת לבד!"
הסתכלתי עליה בפתיעה, באיזו החלטיות אמרה את זה...
|
אני שונא את כל אנשי האלבומים. את אלו שיש להם עדשת מצלמה
במקום עין.
אצלי כל "קודאק מומנט" הוא איום אכזרי. מי צריך את כל הלוחמה
הביולוגית והכימית כשיש לכם פלאש של מצלמה?
|
הוא הרים את עיניו,
נשימתו נעתקה.
אלו השמיים.
הם נוזלים.
|
הוא לא זכר בדיוק מה גרם לו בתור תינוק (בערך בזמן שהרופא טפח
על אחוריו) ללקות בתסביך פיטר פן בהפוכה.
|
A stream of people is flooding the streets
All eyes are focoused on a far away purpose
|
כל הדברים
שאני לא אומרת לך
הם כמו גולות אצלי בראש.
|
ומי הניח
משקולות על עיניי
בתואנה של
מציאות?
|
אם הייתי שואל אתכם- מה אתם רואים כשאתם מסתכלים על אנשים?
בוודאי הייתם ממלמלים משהו על מראה חיצוני.
|
שיעורי ספרות שוחטים לי את תפיסת
הספרות ממיינת רגשות כמו כביסה
יומיומית המורה מפשטת ולכולם כעת
ברור הכל כתוב בספר אז להתלבט
|
|
|
עדיף מאוחר מאשר
מאחור...
בני
צביקה |
|
