הוא כמו מדורה.
בהתחלה כשמתקרבים זה חמים ונעים.
אחר כך נהיה מציק ומתחילים להזיע.
ואם מישהו מספיק טיפש להישאר קרוב הוא נכווה.
אפילו ענפים ירוקים. זה רק ענין של זמן.
ואם עדיין תישארו איתו תהפכו בסוף לאפר.
כי כדי להמשיך להתקיים הוא חייב לשרוף אחרים.
כמו מדורה.

לאחרונה גילה שחלק גדול מהבעיות שלו מוגדר
כנרקיסיזם, בפסיכולוגיה המקובלת. נו טוב.

כותב לעצמי, על עצמי, בלי שכתובים.
את הקטעים היותר אסתטיים מפרסם.

הבהרה: אנלא יודע מה זה פרגמנט, סוריאליזם וכאלה.

לילה לילה. אני במאורה שלי. מרגיע פצעים ישנים שנפתחו, בעזרת שברי מחמאות שליקטתי.

בממוצע הכל בסדר כשאחרי כל צעד קדימה אתה מפיל את עצמך אחורה. כשבשיא הפנטזיה אתה מכניס סיוט. כשהכי רע לך אתה מחייך הכי הרבה.