|
"וכנף של מלאך התעופפה מדממת בשמיים,
ועיניים זורחות, העיניים של שני אחים,
ושיר נופל אדם על הברכיים,
ומתחנן לשובם של המלאכים"
כעת אני שוכב על ערש דווי, בזמן שרק זכרונות עוברים במוחי.
אני זוכר את הפעם הראשונה שמתתי.
הפעם הראשונה שאהבתי.
הפעם הראשונה שהרגתי.
|
להירצח או להתאבד.
הצוק היה מאחורי, זה היה קל כמו למצמץ.
|
הגוף שלי כבר מכוסה עד חציו במים, אני ממשיך להיכנס.
מכסים את ראשי, את אפי, ואת עיניי.
מים מתחילים להציף את ראותיי, חונקים אותי ומוציאים את נשמתי
דרך ארובות עיניי.
|
אחרי שכל האנשים שאתה אוהב בעולם מתים, נשאר רק לב מרוסק.
אחרי שכל מטרה קמלה, נפצעה אנושות, וגססה עד למותה, כבר לא
נשאר הרבה בשביל מה לחיות.
|
הרעל ירד במורד גרוני, אל קיבתי, המעכלת את החומרים הרצחניים,
וסופגת אותם לתוך מערכת הדם שלי.
הרגשתי כבר את הרעל זורם בעורקיי, הרגשתי אותו מטפס, מתקרב
לליבי.
|
אני מתעורר מהחלום, אני מזיע ובהלם
הלב שלי דופק מהר, מהר, מהר...
אני לא מצליח להזיז אף שריר בגופי
וכשהלב שלי מפרפר למותו, באיטו, בצחוק קטן של אלוהים
|
והם נלחמו כל היום
בחרבות וסכין וקסמים
והכעס תמיד מנצח
את מה שלוקחים הימים
|
והמוות לא איחר לבוא
בדלת דפק והפתיע
למלאך הוא שמר הכבוד
את אויבי הורד להרתיע
|
אמא גם היא התאבדה
היא הרגישה שזאת אשמתה
על כך שהיא אהבה
על כך שאין מחילה
|
הוא היה במרכז העולם
הקבר שלי הפתוח
שאותו פתחתי בכוחותי
אחרי שקברו אותי חי
|
על שפת הים ישבתי וראיתי את הים.
ראיתי את השקיעה, ראיתי גם את הזריחה.
|
אבל באחת השיחות שלי אמרתי לאלוהים שהוא מאוד אגואיסט
אמרתי לו:
"איך אתה יכול לגרום לילדים שלך לסבול בגלל שהם לא מאמינים בך?
אתה שונא אותם או אוהב אותם?"
|
אלה אנחנו היינו שיצרנו את הריגוש המושלם שהשתלב עם הפנטזיה
הורודה בחיבוק מוטרף ויצר את הזיכרון הכי יפה בעולם.
|
היא נולדה בלילה השלושה עשר לחודש, יום שישי, כשקולות השמים
הרעימו קולם ואורות אלוהים ברקו מעל פני האדמה.
אני חיכיתי תשעה חודשים לילדה שנולדה, וקראתי לה מוות.
|
לא ישנתי כל הלילה האחרון, אני עייף נורא, ואני רוצה לנוח
קצת.
אבל אני מפחד.
אני מפחד שאם אני אלך לנוח, אני לא אתעורר יותר, או גרוע מזה,
אתעורר ואגלה את האמת.
|
אני לא רוצה להיקרע לגזרים שוב ושוב כל פעם שאני אראה אותך,
אבל ככה זה, הלב שלי לא יכול לשלוט בעצמו גם שהוא מנסה...
|
ריחפתי מעל פני הים, וראיתי את ההשתקפות שלי על פני המים.
המים שאני לא יכול לגעת בהם יותר לעולם
רק העיניים האדומות שלי זרחו בלבן עליהם
|
רק רציתי להגיד לך כמה אני שונא אותך.
אתה החושך הכאב, הרסת את חיי ואת נשמתי.
הפכת אותי למה שאני עכשיו - האחד שיודע.
|
אם הייתי איתו, כבר ביום למחרת הוא היה שובר את ליבי לאלפי
רסיסים ומניח לי לטבוע בחשכה.
זה טבעם של "בני" האדם...
|
|
|
בועז לא מאשר לי
לפרסם את הדבר
הבא:
כל עוד בלבב
פנימה
נפש יהודי
הומייה
-מישהו יכול
להגיד לי למה?
תודה,
נפתלי |
|
