|
מנגד עיניי הכל היה שחור, שחור אינסופי כה רדוד ושטוח. רגלי
חשו בעצם מוצק מתפורר וידיי מיששו את האוויר. ליבי פעם בחיזי
בחוזקה.....
|
תקרת הזכוכית המנוכרת משגעת אותי.
אני לא יכולה לסבול עוד את המחשבה על כך שהחופש כ"כ קרוב,
במרחק נגיעה, פשוט להושיט יד ולגעת בו.
אבל אני יודעת שזה לא כך.
|
|
|
פתגם ישן נושן
אומר: "500 מטר
מתחת לפני
הים".
עמוק, לא?
זוזו לסטרי,
כתוצאה מגילוי
עריות משולש בן
דוד לעצמו. |
|
