|
מנגד עיניי הכל היה שחור, שחור אינסופי כה רדוד ושטוח. רגלי
חשו בעצם מוצק מתפורר וידיי מיששו את האוויר. ליבי פעם בחיזי
בחוזקה.....
|
תקרת הזכוכית המנוכרת משגעת אותי.
אני לא יכולה לסבול עוד את המחשבה על כך שהחופש כ"כ קרוב,
במרחק נגיעה, פשוט להושיט יד ולגעת בו.
אבל אני יודעת שזה לא כך.
|
|
|
קפצתי עליו
הממתי אותו
באגרוף ועם הרגל
הדלקתי את
הרדיו.
בסוף גמרנו
שנינו בבית
חולים, הוא עם
שבר באף ואני עם
נקע באוזן.
המטיף מצטט
"יורדים נמוך"
ומתנסטלג
(מלשון
נוסטלגיה) |
|
