|
מנגד עיניי הכל היה שחור, שחור אינסופי כה רדוד ושטוח. רגלי
חשו בעצם מוצק מתפורר וידיי מיששו את האוויר. ליבי פעם בחיזי
בחוזקה.....
|
תקרת הזכוכית המנוכרת משגעת אותי.
אני לא יכולה לסבול עוד את המחשבה על כך שהחופש כ"כ קרוב,
במרחק נגיעה, פשוט להושיט יד ולגעת בו.
אבל אני יודעת שזה לא כך.
|
|
|
ברגע האחרון
ביטלו את
הפעולה, ואני
כבר מה זה
חרמן!
מוסטפא, קורס
מחבלים מתאבדים
שלב 7 |
|
