|
מנגד עיניי הכל היה שחור, שחור אינסופי כה רדוד ושטוח. רגלי
חשו בעצם מוצק מתפורר וידיי מיששו את האוויר. ליבי פעם בחיזי
בחוזקה.....
|
תקרת הזכוכית המנוכרת משגעת אותי.
אני לא יכולה לסבול עוד את המחשבה על כך שהחופש כ"כ קרוב,
במרחק נגיעה, פשוט להושיט יד ולגעת בו.
אבל אני יודעת שזה לא כך.
|
|
|
אז הדף האחורי
זה כמו המושב
האחורי רק
לסלוגנים?
המלגזנית הזועמת
מגלה את עובדות
החיים. |
|
