|
פנטזיה זו המציאות כפי שהיינו רוצים שתהיה.
לא היינו שורדים שם אפילו יום אחד.
פנינה הציצה בדממה מתוך הפתח הצר של מאורתה ושחתה החוצה. היא
התגנבה ללא קושי על פני השומר הגדול שנרדם ליד הכניסה ועלתה אל
פני המים.
השמים נצבעו בגוונים בוהקים של צהוב וכתום בידי השמש הגדולה
שהחלה לטפס לאיטה מעל לקו האופק. פנינה לקחה נשימה עמוקה
והתענגה על
|
היד הכבדה המשיכה לחסום את פיה. ריח הדגים שב ועלה באפה כשדיבר
שוב בחספוס החייתי של קולו.
"אני אשאל אותך מספר שאלות. חייך יהיו תלויים בתשובות שאקבל".
לואיסיה הביטה בעיניי החיה שניבטו מעליה והתכווצה כשהחליטה
שתענה על כל שישאל בכדי להציל את עצמה.
|
הקדמה
המוות הוא רק התחלה. אולי הוא בעצם הסוף? ואולי הוא בכלל משהו
אחר.
אני לא יודע איך להתייחס למוות אבל אני יכול להגיד שאני כבר לא
פוחד ממנו.
|
החושך מאיר את עיניי
הקור מלטף את עורי
החול מנקה את פניי
מסתכל אני בבבועתי
ורואה כי אין זה אני
|
בזמן שהתרומם על רגליו היחפות, מעד על כמה עשבים רמוסים.
הוא התייצב במצב כריעה ובחן את עצמו.
לפתע גילה כי הוא עירום כביום היוולדו.
"מה לעזאזל..." המילים ברחו מפיו. איפה אני? מה קרה לבגדים
שלי? הוא חש תחושה מוזרה בכל גופו; תחושה של קלילות. משהו
השתנה בו
|
"כל הכבוד, סם," אמרה המורה והניחה את המבחן על שולחני. אחזתי
בו בידי והבטתי בקצה העליון השמאלי, היה שם עיגול ובתוכו האות
A. זה היה הציון שלי במבחן בהיסטוריה. תמיד קיבלתי ציונים
טובים, אפילו יותר מטובים, אבל חוץ מהמורה, אף אחד לא טרח לברך
אותי.
|
הפרק הרביעי.
זה נהיה ארוך יותר מפרק לפרק...
|
|
|
כסף אין לי, אבל
הדמיון שלי מאוד
עשיר...
אחד שמנסה לשכנע
את שירה |
|
