|
זעקה...
האם מישהו ישמע?
תגיבו, זה יעשה לי את היום!
באותו הבוקר בו באמת לא קרה כלום, מצאתי את עצמי משוחחת על
קפה.
|
פגשתי כוכב.
הוא אמר, דיבר,
ומחשבותיי נדדו
מה לעשות? לכוכב אחר
|
החלקת בידך על הפטמה, וזאת זקורה - אך לא כמו שלך.
ופתחת את הרוכסן וראית עולם.
וכבר לא באמת הייתי שם.
ודחפת את אצבעותייך, באגרסיביות מגרה ואת גניחותייך שמעתי, אך
לא וויתרתי על האמירה.
פעימות הלב האיצו - והייתי שלך.
|
עתה ללא רחמיו
ורוח מעשיו
אשתוק בין קפליו
ואברח מלילותיו
|
בבקשה, בואי כבי את האור ושכבי איתי מעט,
לפחות...
עד שהמפלצת תלך
|
אני שואלת ובליבי יש תשובה וחידה,
שמרת על כה רבים אחרים,
זכרת כל בריאותיך, מדהים.
תקווה רק זכור ושלח לי את מבטך החמים.
|
כי יכול הוא לרצות ולהיות
הפועם המהיר
החמקן הזהיר
אך את החתיכות מי אם לא אני אאסוף?
|
עמקי נשמתי חשופים, ואף לחישה לא נשמעת לתיגבור
|
לא רוצה לחכות! אין בי את הסבלנות יותר!
לחכות לאהבה, לחיים שיגיעו, להבנה המיסתורית... לחכות שישתנה,
שאשתנה, שהזמן יזוז, יחלוף, פשוט להמתין. לדקה, לשעה, לרגע
שכבר אהיה.
|
|
|
"...ואז ניסיתי
להתאבד, אבל
מישהו זר עצר
בעדי. תודה, מי
שלא תהיה."
(לורד וולדמורט
מצטט מתוך הספר
"המדריך המיוחד
לנסיכה שמנסה
להעמיד פנים
שהיא חולת נפש
בתקופת ימי
הביניים החשוכים
בה הורייה
המלכים מכריחים
אותה להתחתן עם
נסיך דביל והיא
רוצה שהוא לא
יחשוק בה למרות
שהיא בלונדדינית
כוסית מהאגדות
והסרטים של
דיסני") |
|
