|
מאסה בחיים. לא שאלה שאלות, לא שמעה שקרים. עכשיו
נראה איך תסתדר...
האם תכירו אותה גם לכשתלבש מסיכה ותסתיר את האמת?
כבר אין מקום בטוח...
את אסנת הכרתי דרך האינטרנט ואהבתי את צורת הכתיבה הפואטית
שלה, כל שורה שכתבה גרמה לי להתרגש מחדש.
|
הקיץ, מעבר להיותו עונה חמה ודביקה, הוא הזמן להתחלות חדשות.
השנה אני מבינה את זה יותר מתמיד.
|
על דפים של נוסחאות במתמטיקה הייתה כותבת לו מכתבים. בכתב
מעוגל ומושקע אשר ברקעו ניתן לראות סקיצות ואי שיוויונים הייתה
רושמת את אהבתה אליו.
|
קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק.
|
תלינו היום את הדגל, לכבוד יום העצמאות, מעל לחדר של אחי
הבינוני על הגג בין שתן של חתולה שהמליטה שם לבין קן של יונים
שלא ממש מביאות את השלום.
|
אם לא רואים דבר מסוים במשך זמן רב, וכששבים לראות את אותו
דבר, אשר הספיק להשתנות, האם אנחנו מעדיפים להניח כי זיכרוננו
מטעה אותנו לחשוב שכך הדבר היה תמיד, או שאנחנו מעדיפים לשבת
ימים ולילות בניסיון להבין כיצד ולמה השתנה הדבר?
|
דם נשפך
וכבר חשבנו ששוב לא.
|
האם מאוהבת?
לנצח הקרוב לפחות.
|
טיפטופי שעווה
חמימים ושורפים.
|
אני מפלס דרך בתוכך
בעזרת אצבעותי,
מפלס מספיק מקום בשביל
גבר להתחבא בו.
|
אני רוצה שתחבק אותי
ולא תרחיק אותי
בנשיקה.
|
תקלף אותי קליפה אחר קליפה
ותלבש כיסויי הכרחי.
תתחיל ללטף ולמשוך את ידי
במורד גופך הרחב.
|
היא יודעת בדיוק איך לעשות את זה,
התאמנה במשך שנים.
אבל עכשיו זה יושב לה בקצה הגרון ולא יוצא,
בקצוות העיניים ולא ממשיך.
|
מה הקסם שבה?
אותו הקסם שאין בי.
עד כמה ארוכה הרצועה שלה?
ארוכה יותר משלי.
|
בגופי הקטן אין שלל מקום לאהבה
ולעיתים אני צריכה לשנוא את עצמי כדי לאהוב אותך במידה הנכונה.
|
עלי כותרת מדממים של ורד מהמאה העשרים,
גורמים לי לחוש שוב את אותם הכאבים.
|
עכשיו חשוד מה שבעבר היה הרגל
ונראה לי שאני לא אוהבת אותך יותר.
|
הוא נולד מחדש
בגוף של אחר.
השתנה המרגש
כן, עכשיו הוא סוער.
|
כבר לא ממהר לשוב הביתה,
כבר לא ממהר לנשק את עורך.
|
כשמזכירים את הצפון, לא חשוב על איזה ישוב מדברים,
הלב שלי קופץ ישר למרחקים.
כי כשאתה חי במדבר והולך לפי כוכבים,
אתה סומך בעיקר על מה שיש בפנים.
|
מה יהיה הסוף?
שואלת ללא רצון בתשובה.
האם תמיד יהיה כך,
או שאולי נשכיל מטעויות העבר?
|
אדע כי שבת לאהוב אותי,
ולא אתיימר ואבקש שבאותה מידה כמו פעם,
כאשר:
באמצע הלילה, כשתלך לישון
|
ריחך המתוק עוטף מצעי
ולאט לאט תוקף חלומותי.
|
עכשיו כשאתה נוסע,
פתאום נזכר להגיד אוהב.
ואני בעצם מעולם לא הפסקתי,
גם לא כשכעסתי והתרחקתי.
|
אז אל תעלם לי
שוב ללא שוב.
ואל תלחץ לי
על הלב הכאוב.
כי עכשיו אני מודה-
אותך אני רוצה.
|
טעם שפתייך מלוח, רעיל
ואני אליו כבר כל כך מכורה.
טעם שפתיהן של הבנות שנישקת
עדיין מורגש במתיקות מבחילה.
|
אך אני את חוכמת ההיגיון כבר טעמתי,
בזכותו את ערמומיותו הבנתי.
|
מילת תקווה כנראה אחרונה
שאותה המוות לוחש.
|
את פני המלאך שרטו מחטים
ובך השאירו צלקות מבפנים.
|
כל כך רציתי לצעוק זאת מכל גגות עולם,
אך בליבי רצון שישמעו אותי רק שם.
במקום בו אתה יושב ושותק את שתיקתך,
כל כך כל כך רציתי שתדע.
|
בלי לחשוב על כך תחילה
הטחת את גופי אל הרצפה.
קור מקפיא ברק משתי עינייך
ובעודי מנסה לעצור אותך אחזתי בידייך.
|
סיפרת לי על מקום רחוק ונפלא,
אמרת ששם אתה מקווה למצוא לך אישה.
נמאס לך לחיות לפי אותה שיגרה,
עכשיו אתה רוצה למצוא לך אהבה.
|
לפעמים אני מרחמת עליך
שוטה שנופל בפחים כה רבים.
איך מעולם לא למדת
בקסמי נערה לא ללכת שולל?
|
על פתיחת שנה חדשה אני עומדת
וכמו בשנים עברו עלייך מהרהרת.
לילות וימים מתגמדים ונמתחים
ובתוכי מפחדת כי איבדתי אותך לעולמים.
|
כשהבנת שאני המושלמת בשבילך
היה מוקדם מדי.
כשהבנתי שאתה המושלם בשבילי
היה מאוחר מדי.
|
כשידך השרירית אותי עוטפת,
ללכת בסמטה הזו אני כלל לא חוששת.
|
יושבים בבסיס, במרפאה למשל, יושבים, מדברים, הדברים זורמים,
ואני לא בדיוק בטוחה אם אני חושבת עליו או על איך הייתי קורעת
לחובש הזה את המדים ומזיינת אותו פה ועכשיו על מיטת החולים.
|
השריטות שעל גופי הן לא רק משעמום או מזוכיזם, הן צורת
התמודדות עם חיי ה"משולמים".
|
שוב אני בדרכים, הפעם אני לפחות יודעת לאן.
|
אני כבר חצי שנה לא הולכת ברחוב שלך, אז מה אם זה רק כי אין לי
סיבה ללכת שם?
|
אחרי זמן כה רב שאני רוצה לכתוב לך ופשוט מתעצלת, החלטתי לבחור
את היום שבו אדפוק לי כדור בראש כדי לנסות לנקות אותו קצת
מהבלבול ממך.
היום עזבת, אני משערת ששמת לב לזה גם בלי שאמרתי. אני לא יודעת
מה אני אמורה לחשוב בעצם. כולם שואלים איך אני מרגישה ואם אני
בסד
|
אני אהבתי אותך, אתה יודע?
|
אתה ואני זה כבר לא איזה שיר או סיפור שאני כותבת מאושרת באמצע
הלילה.
|
אחרי שאני לא ישנה מספיק זמן אני נכנסת ללופ הדיכאון שלי. זה
יכול לתפוס אותי באמצע הצהריים או לפנות בוקר או בכל שעה אחרת
במשך היום לצורך העניין.
|
זהו. כאן ועכשיו זה נגמר. פגעת בי מספיק ואני לא חוזרת אל מה
שהיה יותר. נמאס לי מהמשחקים האלה שלך שמתמשכים לנצח. כבר לא
איכפת לי שאין דבר נוסף מלבדך.
|
לשכב לצידך לאחר מקלחת
ערומה
|
אני רוצה שתבוא שוב ותגרור עצמך במעלה המדרגות עד למיטתי, אליה
לאט תיכנס כאילו אין ברצונך להעיר אותי וללעוג לי עם פרצוף
מיוסר על ששוב לא בילינו יחד כי ברחת.
|
השפה מתחילה לרטוט.
הכאב מפלח קצת מעל לגרוגרת ועד ללמטה של תחילת הלשון.
|
ללוויה שלי, אהוב יקר, תבוא? כל חיינו אהבנו. האם כשאפסיק לדמם
תיגע בעורי הקר והסכין אהובתך ומושיעך?
|
דקה ועוד דקה ואתה לא בא. המחוג זז סנטימטר ועוד אחד ואתה לא
פה עדיין.
|
אני מתחילה לכתוב לך מכתב, כבר סיימתי דף שלם, ואז אני עוברת
שוב על המילים המעוגלות בכחול מושקע, מעין בדיקה אחרונה לפני
שאני מגישה, קוראת פעמיים וזורקת לפח.
|
עברתי ברחוב שלו, כמו בכל יום.
|
היא השתנתה, ממש אבל. פתאום היא כבר לא יודעת כלום עלי, כאילו
אנחנו לא היינו החברות הכי טובות פעם. יושבת שעות עם בנים
כשהפלאפון מנותק, כאילו היא איזו בתולה מתחסדת שמעולם לא נגעו
בה. זורקת כסף, כאילו ההורים שלה ימשיכו לתמוך בה עד כלות.
|
לפעמים מה שאדם הכי אוהב יכול למוטט אותו.
|
כשהתקשרת והודעת לי,
לא ידעתי מה להגיד
או מה אתה רוצה לשמוע
אז שתקתי.
|
כל פעם שאני איתך אצלי בבית, במשרד ואפילו בטלפון אני מאחלת
לעצמי לאהוב אותך כמו שאתה אוהב אותי, להיות מסוגלת לרצות אותך
ולהיות איתך בלי לפחד מהידיעה כי ארמוס אותך לעפר.
|
כבר זמן מה נפשי רוצה
בדבר אחד רגיל אך מיוחד.
|
אמרתי לך היום שלום
בפעם האחרונה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אין מסיחין בשעת
הסעודה.
מותר רק לדבר. |
|
