|
יש כאן כמה דברים,
שהעזתי לפרסם.
אשמח אם תעיפו מבט
שלושה חודשים ופגשתי בנוסטלגיה בבר האדום בתל אביב. דברנו קצת
ואיכשהו היא התחברה אלינו. אנחנו יושבים בבית המפורק של קנאה,
מעשנים ומפצחים גרעינים,
|
אני חוזרת הביתה. מין חיוך פרוש לי על הפרצוף. עצמי עוד לא
חזרה הביתה מהלילה. אני מחכה לעצמי במטבח עם חבילת קרקרים. אני
שומעת את רעש המפתחות.
|
היא: מפשקת רגליים,
מקמרת גב,
מתנשפת.
|
היא הסתכלה עליו, והוא עליה.
גבריאל, עזב את המקום, והם היו רק היא והוא.
כמה שהוא כל יכול, גילתה במשך הלילה. מעולם לא חשבה על אלוהים
ככה.
|
עין בוכה נפקחת;
דורשת למצמץ מהצריבה.
עפעף רועד,
בתוכה, עדשה.
|
משהו מנע ממני ללכת לדשא הרך,
התהום כאילו מושכת אותי לשפתה.
הסוף לא מגיע. ממשיכה לצעוד מכווצת והסוף לא נראה...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
רבים שואלים
אותי, רוצה לק?
ואני עונה,
איכס, יש בזה
חיידקים.
אפרוח ורוד. |
|
