|
ז'אן פול סארטר אמר פעם ש"כל אחד מאיתנו חייב לבחור
את עצמו".
עבור כותבת השירים האלה, השירה היא המקום האמיתי
להתלבט, לבחון ולבחור את עצמה מחדש...
במשוואה הזאת
יש נעלם
אחד...
|
קנה רובה נשען על גולגולת רצוצה.
אחותי, איפה את?
|
לב מדמם נעוץ בלוח שעם,
עוד כדור אחד והכאב יטוס מכאן
ולא יחזור...
|
ועכשיו, אתה נוגע בה.
ידייך המלטפות ממששות את דרכן בעדינות
מבעד לחולצתה הדקיקה.
|
אז ביקשתי להשאר עוד רגע,
להתמחש בהמית הנשיפה הקצובה
הנפרדת ממך שוב ושוב
|
להצטייר מחדש
בקוים עדינים של פסטל רך
לפני עוד לילה שטוף ירח...
|
בסופו של געגוע
אתה עומד, וצוחק בי, ובוכה
ונעלם...
|
|
|
נכנסנו הבייתה
אחרי ארוחת הערב
עם אנשי הניהול
של החברה, ואיך
שאנחנו מדליקים
את האור אנחנו
רואים עשרה
נערים בני 14
יושבים מול
הטלוויזיה,
צופים בסרט כחול
ומאוננים.
זה נוער זה? |
|
