|
 209889998 ----
"לא תמיד הדמעות מספרות על תוגה.
יש דברים אחרים.השתיקה.זמן.אין.יש.
הסומק בוער בלחיי אנשים,לא תמיד מבושה.לפעמים,
פשוט,אש..."(תרצה אתר)
חיכיתי כמו היה האוויר יכול להחליט בשבילי.
הצינה לפתה את קרסוליי
בשרי נרתע ונסוג בפחדנות
|
אי אפשר לקחת מאדם אחד כל כך הרבה חום
גם השמש מסתתרת מידי פעם מאחורי איזה ענן
|
שלווה מהוססת מכסה היעדרות,
גבוה למעלה שר לו תנין
על הגיונות, יושר ואהבה
ללא גמול.
|
עוד כמה קווים על שפתיי,
עוד כמה חורים.
כך יוצרת לי ארכיון משלי.
ארכיון פצעים.
|
בשביל האדם הכלוא בתוך קונכיית הזכוכית
אדיש וחסום כמו עובר מת,
העולם עצמו הופך במציאות כנה
חלום רע.
|
העיוורון שלך גורם לי לראות כמה
קרירות מסנוורת אותך.
|
השכל היה למעלה,
הלב היה
עם כיוון התחתונים
התחתונים היו חשופים לעיניי קול
|
הנחמה בהשפלה תמידית היא
השליטה.
|
העיניים שלו בוהקות לעתים,
כאילו עלה לו איזה סרט כחול לראש.
גם לי לפעמים עולה.
|
.הרופא אמר לבכות פעם ביום,
מומלץ על בטן ריקה כדי לא להקיא,
ואם אפשר איזו סנגריה משובחת אחרי.,
כי הנפש זקוקה למין פינוק שכזה.
|
בעוד הפה מהביל.
האדים מבשרים בשורות רעות.
|
אבל נכון שהנכון הוא נכון רק לעכשיו.
ועכשיו הוא כבר לא עכשיו.
כי את כבר אחרי,
בחיפוש אחר חיים נכונים
|
תהליך זיכוך נטול חומרים טבעיים
|
בסופו של סיקור הבחנתי,
בחדר לא היו חלונות.
חשבתי לעצמי כמה נורא
להישאר בחיים מקפיצה מגובה
לאחר הנחיתה.
|
החתול ההחלטי החליט
שהוא חוזר לצד הימני שלי.
אולי הוא התחרט?
אולי כן יהיו לי חיים מאושרים?
אולי הייתי צריכה לירוק שלוש פעמים?
|
שתי נשמות בתוך סרט ישן
שתי נשמות ממציאות תסריט חדש,
על אדמה, מים, אש, שמים ואוויר
על נצח של שתיים,
על אוויר שנדחס
|
אני רוצה אותך
עם קשיי קליטה ולמידה,
מאותת בפניית רמזורים
ונותן זכות קדימה לאנשים.
|
הוא מסדר לי את שערותיי ככה מחפש להם כיוון
אבל הן כל אחת עוד לא יודעת לאן היא שייכת, ועל איזה חלק של
הראש הן אמורות לשכב.
|
כאילו שרק אתה בעולם וכולם בובות על גלגלים
כאילו שרק אתה בובה.וכולם חיות
כאילו שאין עוד בני אדם
|
לא דיברת ולא השבת
אט אט
הנרות עודם דולקים.
תהום יגוני מקבלת צורה מעוותת
|
היד מדליקה עוד סיגריה בנונשלנטיות מדאיגה,
הרופא עדיין לא בא. והצריבה מחמירה.
אני עוד קטנה.אני צריכה רופאה.
|
הלב עובר מודולציות לא רצוניות,
והגוף פועם ומתנוון.
האין והיש מתערבבים,
הריקנות וההתמלאות הופכים פעולה אחת.
|
כשגוף פוגש בנפש
הנפש מתכסה
ספק מתפשטת
הרבה חרטה.
|
האומללות מנחמת ומארחת חברה,
גם הניוון,
גם התעוקה.
|
ואת מחכה לאתנחתא שהשעון יקדיש לך
אך חווה עוד אפיזודה צפופה.
מתחצפת לזמן כי הזמן ממשיך וזומם לו
דרכו בלי משים.
|
לכלוכית בקרעים עשירים אפורים,
הרי היא מקודשת למות.
אשה קשה צועדת כשבידה לא סיגר ולא פרח,
עיניה יודעות עתידות אך שפתיה אינן לוחשות תקוה.
|
הכיוון היה להשתטח בשלושים מעלות
להתמסר לכולם
|
בזכות הגשם,
הפכה היא בעצמה לצבען של הטיפות.
השקיפות הזאת שבאוזניה הביאה חלחלה.
|
הקירות סגרו עליה,
אך היא נהנתה להיות בהסגר שכזה
משהו במחנק נתן לה אוויר,
היא אמרה שסוג דמה זקוק לחוסר.
|
ניסיתי למדוד את שמלת הספק
אך היא היתה לי מכוונת מידי
|
הציפורים לא מפסיקות לצווח על קיומן.
לפני הדמעה הראשונה היה עוד חושך.
|
כשהאגו מכתיב ולא הזרמים שעוברים דרך הלב.
|
אם תשקר לה היא תנשך
אם תאהב אותה היא תירק
אם תנשקה היא תשיר
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
או שאתה סתם
יושב הפוך...?
אפרוח ורוד
בהופעה של נאור
ציון. |
|
