|
נולדה ב-87 בנגב הפורח...באר-שבע.
a bit lost,
a bit delirious...
"אני חושב שמצאתי את הפקק של הים" הוא ענה לי ברצינות מפתיעה.
"הפקק של הים?" חזרתי אחריו כלא מבינה אם הוא צוחק או רציני.
|
כולם רקדו במסיבה. ואני?....
|
אם תחזיקי לי ת'יד
לאורך המסע המטורף הזה...
|
אתה הרגת אותי שם.
הותרת אותי שותת דם,
שוכבת עירומה בשדה הקרב
של אהבתינו.
|
כמעט בלתי אפשרי
להבחין בה-
בדידותי.
|
בדרך לאילת,
איתה במכונית,
הסטריאו מפוצץ את האוזניים...
|
הכאב עכשיו חודר אל תוך לבי
כמו חתיכת זכוכית,
שננעצת עמוק עמוק בבשר.
|
צעדים מהוססים
קהות חושים מוחלטת
|
לפתע המוות נראה לי קרוב
הוא אוחז בידך ארוכה ושקטה...
|
וכעת,
בגאון אשב לכתוב
כי שמך נותר
חרוט
אך ורק על
שוק עגולה
ותו לא,
תו לא.
|
היא יושבת מולי
כולה,
תמימה וכנה...
|
לחבק וללכת,
מקלף את פצעיי...
|
תשרפי אותי מבפנים זה-
פחות כואב...
|
נשרפתי.
ולא על ידי אש האהבה.
|
ובדומה לשיכור המחפש בשפתיו את קרבתו של בקבוק המשקה החביב
עליו, כך חיפשתי אני בלבי את קרבתך כל העת.
|
אוהבת, לא אוהבת, אוהבת, לא אוהבת...
לפעמים נדמה לי שהמשחק הילדותי הזה, בו נהגתי לשחק אז, כשעוד
לא ידעתי אהבה אמיתית על כל הטוב והרע שבה, הוא מהות הקשר
שלנו...
|
שוב זה קורה לי. הכל מתחיל מהתחלה...
|
"אם לא היא אז אף אחת,
יותר טוב כלום מכמעט..."
|
הרחובות של לונדון בשלוש בלילה...
|
תסתכלי, כבר כמעט נובמבר...
|
אל הארכיון האישי (23 יצירות מאורכבות)
|
|
חחחחחח, מה אתה
בא לאיים עלי?
לך, לך!
לא רואה אותך
ממטר
אחד לדני-דין,
משחקים בלהיות
ערסים |
|
