|
"משהו אחר יהרוג אותך הרבה יותר מאוחר", אני מנסה לפרוט על
מיתרי יצרי-ההישרדות האנושיים. אם לי יש כאלה, אז גם לה.
|
על הכסא שלידה היתה מניחה ספל (אף פעם לא כוס), האדים עדיין
עולים ממנו, מחממים את קצות האצבעות. רגליים מכונסות בטרנינג
שלושה-רבעים אפור, מתקפלות פנימה, נושאות באנחה את משקל הגוף.
|
היו פעמים שבהן הוא היה מוצא את עצמו מביט פנימה.
מרכין את ראשו רק מעט - וכבר, כמו נגלה לפניו עולם אחר.
כשהיה מביט, היה שוכח לרגע שהוא בעצם בחוץ.
|
הרוח תסיר מעליהם את האבק
ואני אביט בשקט -
על מה הרעש והמהומה.
|
הלוואי והיו בי מילים של כנות.
צריך לטפטף לאט לאט -
|
ופעם עיניו הן שדולקות
ופעם הן ידיו
יש שהוא מוכתם ירוק
ויש זהב
|
עיניי האדומות פקוחות
מביטות ישר אל האופק האפור
|
שחור ודק מפריד בינה
לבין השאר,
אצבעותיה רחוקות, אסור לגעת -
|
לשחרר לחופשי
את אותם עורקים חבויים
|
לשמיים מלאי סערה וציפור
לנודד לחופים רחוקים.
|
ידי הדקה
נשלחת הססנית אל המגירה השלישית
מלטפת מדבקה קלופה
ונפתחת
|
הנוף השקף מראש ההר
איננו בשבילך.
עיניך נועדו למישורים בלבד.
|
שמשהו יקרה כבר,
שמשהו יסביר,
|
|
|
עוד כניסה אחת
יהיו לי 10,000
כניסות.
אחד עם 9,999
כניסות |
|
