|
"משהו אחר יהרוג אותך הרבה יותר מאוחר", אני מנסה לפרוט על
מיתרי יצרי-ההישרדות האנושיים. אם לי יש כאלה, אז גם לה.
|
על הכסא שלידה היתה מניחה ספל (אף פעם לא כוס), האדים עדיין
עולים ממנו, מחממים את קצות האצבעות. רגליים מכונסות בטרנינג
שלושה-רבעים אפור, מתקפלות פנימה, נושאות באנחה את משקל הגוף.
|
היו פעמים שבהן הוא היה מוצא את עצמו מביט פנימה.
מרכין את ראשו רק מעט - וכבר, כמו נגלה לפניו עולם אחר.
כשהיה מביט, היה שוכח לרגע שהוא בעצם בחוץ.
|
הרוח תסיר מעליהם את האבק
ואני אביט בשקט -
על מה הרעש והמהומה.
|
הלוואי והיו בי מילים של כנות.
צריך לטפטף לאט לאט -
|
ופעם עיניו הן שדולקות
ופעם הן ידיו
יש שהוא מוכתם ירוק
ויש זהב
|
עיניי האדומות פקוחות
מביטות ישר אל האופק האפור
|
שחור ודק מפריד בינה
לבין השאר,
אצבעותיה רחוקות, אסור לגעת -
|
לשחרר לחופשי
את אותם עורקים חבויים
|
לשמיים מלאי סערה וציפור
לנודד לחופים רחוקים.
|
ידי הדקה
נשלחת הססנית אל המגירה השלישית
מלטפת מדבקה קלופה
ונפתחת
|
הנוף השקף מראש ההר
איננו בשבילך.
עיניך נועדו למישורים בלבד.
|
שמשהו יקרה כבר,
שמשהו יסביר,
|
|
|
הלכתי לגרפולוג
הוא ביקש כתב
יד, שלחתי אותו
לדף האחורי
שיקרא מה
שכתבתי, הוא
התבאס עליי, כבר
חשבתי שאני
פסיכו...משהו,
אבל הוא הרגיע
אותי ואמר שאני
סתם לא מצחיקה.
הדס עמיר,
מתנחמת בדרך
לעוד סלוגן
מאושר. |
|
