|
יצריי הארורים, אלה שדוחפים בי
להרגיש בך, בעורך ההפכפך
ואני, שמסתתרת מאחורי צללים
מגששת
|
הסתכלתי על העולם בעיניים מוחצנות
בחנתי את החיים
האנשים החיים
|
"זהו, זה הסוף שלי... אני לא אזכה להגיע לגיל 18, זה הסוף".
מחשבות הדיכאון הדהדו בראשי. הרגשתי שכל עולמי חרב עליי. כאילו
מישהו דוחף אותי בכוח למטה. גרוני השתנק והרגשתי כאילו אבן
ענקית תקועה בו. סירבתי לאכול. שנתי נדדה.
|
הפסיכיאטר:
שלום, אנה. איך עבר עלייך השבוע?
אנה:
בסדר, אני מניחה. כלומר, כרגיל... כלומר, עדיין לא קורה שום
דבר מעניין בחיים שלי.
|
איתי:
נעים מאוד, איתי. אפשר להזמין אותך לאיזה משקה?
הבחורה:
בשמחה. אני שרון... ושיהיה אורגזמה... אני אוהבת אורגזמה.
|
|
|
נאד מסריח מתנדף
ואתה שוכח את
הריח.
למה את ריח
הבושם שלך אני
לא מצליח לשכוח? |
|
