|
יצריי הארורים, אלה שדוחפים בי
להרגיש בך, בעורך ההפכפך
ואני, שמסתתרת מאחורי צללים
מגששת
|
הסתכלתי על העולם בעיניים מוחצנות
בחנתי את החיים
האנשים החיים
|
"זהו, זה הסוף שלי... אני לא אזכה להגיע לגיל 18, זה הסוף".
מחשבות הדיכאון הדהדו בראשי. הרגשתי שכל עולמי חרב עליי. כאילו
מישהו דוחף אותי בכוח למטה. גרוני השתנק והרגשתי כאילו אבן
ענקית תקועה בו. סירבתי לאכול. שנתי נדדה.
|
הפסיכיאטר:
שלום, אנה. איך עבר עלייך השבוע?
אנה:
בסדר, אני מניחה. כלומר, כרגיל... כלומר, עדיין לא קורה שום
דבר מעניין בחיים שלי.
|
איתי:
נעים מאוד, איתי. אפשר להזמין אותך לאיזה משקה?
הבחורה:
בשמחה. אני שרון... ושיהיה אורגזמה... אני אוהבת אורגזמה.
|
|
|
הדג לא משתין
נקודה. עזבו
אתכם ממה
שאומרים ועוד
יותר ממשפטים
דלוחים כי אם
אין אני לי אז
מי לי?
הדג לא משתין
משום מקום, אז
מאיפה כל השתן
יוצא אתם
שואלים?
הוא מזיע את זה
החוצה, זה נשמע
דמיוני אבל
אמיתי, לראיה
הים שמלא בדגים
מים וריח של שתן
(אבל זה לא, זו
זיעה).
צ'ארלי
אמסלמוויץ'
מהנדס מזון בכיר
ביחידת ההסרטה
של דו"צ, בתדרוך
אחרון לפני
המבצע. |
|
