|
"כל חיי רק מחיי נמלטת...."
ילידת 87' שמחפשת את ילדותה שאבדה אי שם אולי בין
חומות העיר העתיקה, בין דפי הספרים, בין הצלילים או
בין גלי הים. כל המוצא מתבקש להודיע לה.
חוצמזה חולמת לאהוב, חושבת שהיא לא הכי יפה, מביטה
בתצלומים של נופים וחושבת תוך כדי שהעולם קטן מכדי
להכיל כל כך הרבה יופי ואוהבת היסטוריה וספרות.
נכון לעכשיו היא רכוש צה"ל!
הוא רץ מכופף עם הרובה לפנים מנסה ניסיון נואש אחרון למצוא
מחסה. היא עשתה עוד סיבוב משולב והניפה הפעם את רגליה, מיד
אח"כ באופן אוטומטי עשתה מאוזן ואז הוסיפה גלגול לפנים.
הכדורים שרקו מסביבו.
|
עד אותו יום הכל היה טוב בחיים שלה. היא למדה בתיכון העירוני
בחיפה, היו לה חברות טובות, היה לה את אלעד, אהוב לבה היקר
והייתה לה את המשפחה שלה שעכשיו מתנערת ממנה, אבל אי אפשר
להאשים אותם בכך.
|
אוהבת את החיוך היפה שלך, זה שתמיד מופיע כשאנחנו יחד. החיוך
שתמיד מקרין אור עצום, החיוך שתמיד מעודד ועושה לי חשק לנשק
אותך ולא להתנתק ממך אף פעם.
|
אני כותבת לך מכתב זה כדי לומר לך מספר מילים שאני לעולם לא
אצליח לומר לך באופן אישי. אני כותבת לך כדי לשאול אותך מספר
שאלות שאת התשובה להן חיפשתי כל הלילה ולא מצאתי.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
על פני המים
(היה כתוב "שלח
לחמך" והשלמתי)
השמוצניק. |
|
