[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי הדס שטיימן
האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם,
ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת,
או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.

או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך, חזך, צוארך, וראשך רענן.
ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן.

ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע,
וראית את השמש בראי השלולית הזהוב,
ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע,
ומותר, ומותר לאהוב.

את תלכי בשדה. לבדך. לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם.
ביושר לבב שוב תהיי ענוה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם.

                                          לאה
גולדברג




לרשימת יצירות השירה החדשות
ועכשיו אני אהיה אחרת
אדע לתת אהבה
ולא אכעס ולא אשפוט
ולא אראה כל כך הרבה פגמים
כל כך הרבה פרטים שמורידים משלמות האדם.

מגששת, מחפשת דמותך ללא הצלחה.
חושבת בדידות.

קסם הוא לא תוצר לוואי
של הפקה זולה
אפופת נוצצים

מהו המקום לאדם?
משכן הנפש
חלקת אדמה
החלל שביניהם

כל פגישת מבט, כל מילה, כל תנועה
בינינו

אני יודעת שטעיתי
אך אל תאמרי זאת בקול.

ריק מוחלט.
איזה בגד לובשת הזהות
כשאינה יכולה להציג עצמה לעולם?

אני אוהבת את העצב
מעניקה לו רגעי התייחדות.
אוהבת הרהורים
על רגשות נסתרים

כבר בוגרת
יותר מחוברת
יודעת את עצמי
שואבת
כוחות מאהבות גדולות

שתי עיניים
לקלוט מראות
שעין אחת הייתה צרה מלהכיל.

מראות
משקפות, מעייפות
מאירות חללים אפלים
מהפנטות אותי לתוך עצמי.

חוסר השלמות העצמית שלי
לבש שמלות קיץ חגיגיות
התאדר ביופיו ופשטותו

לעצור. לקחת נשימה עמוקה

כל כך קל לקנות אותי
המבט המחייך שלך מספיק
מפוגג כל דאגה מיותרת

חלומות על חיים אחרים
מתנפצים אל נוף עולם מחושב
מאבדת עצמה בתוך נהר השנאה
שכבר מזמן עלה על גדותיו

כשאלוהים הטיל על האדם
בליל של שפות
הוא עשה מלאכתו כהלכה.

החומר כבר לא יכול להתכלות
הנזק נעשה
אפשר עכשיו לנסות לחסוך

צורות גיאומטריות בלתי מובנות
מסרבות למקם עצמן.

לגעת, לחוש
הבל נשימה
חום גוף

השארת בי סימנים
לא חשבת שבעודך משוטט
טביעותיך נחרטות עמוק בתוך לבי

אל תצוף אליי על מי מנוחות
את הרחם עזבתי מזמן
ולבי עדיין ממתין לסערה שתבוא
ומצפה לשקט שאחרי

מחשבות על מקום אחר
מציפות את המוח
מן קבעון שכזה
מסרב להשתחרר

קוראת בספר השירים שנתת לי
מוצאת בתוכי את השקט הדרוש.

אני עוטפת אותו בעטיפות צלופן
רשרוש הנייר מקהה את התחושה
ומאפשר
להיות חצי בפנים, חצי בחוץ

רק על הקווים
להמשיך ללכת
כל צעד מתוכנן בקפדנות
והנפש דועכת

מילה ועוד מילה ועוד אחת
מנסות להתאגד יחדיו וליצור שיר
אך השיר לא ברור
ואני מנסה להבין מתי עוברים שורה
מחפשת הפסקה לנשום

זריחה של מחשבות
שקיעה בהרהורים
עיבוד של רגעים מפוזרים

אני כלואה בתוך המסגרת
שאני יצרתי
לא רואה דרך לפרוץ
רק רואה את אופק האנשים האחרים

ולפתע נראה כי הכל השתנה
האנשים כבר לא אותם אנשים
והתמונה לא אותה תמונה

תשוקה בוערת, חשמל זורם, גופים מתחברים
שעה אחת של אמת
שעה אחת של שקט




אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
"מה זאת אומרת
עשית בספר? טוב
שלא עשית ביד!"


ברכה, מורה
לביולוגיה
מתבלבלת.


תרומה לבמה





יוצר מס' 1475. בבמה מאז 28/12/00 21:58

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להדס שטיימן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה