|
 102289592
רוחות נושבות מעליי
התמסרות מלאה אל הצלילים
אלה הם חיים
חיי.
|
לרמוס את היופי, את הנקיון,
ללכלך את הבגדים, את הפנים,
לוותר.
|
כשחייך על סף פני התהום,
כשאין במה לאחוז,
יש אמת אחת המבקשת -
לחרוז.
|
זאת לא האמת
זהו חלום ממותק,
עטוף בסרטים,
רקום בחוטים.
|
עולים למעלה ויורדים
נמתחים אל הצדדים ומתכווצים,
מתעוררים ונרדמים לחלומות,
חלומות עם מנגינות של תת מודע.
|
הכל נשמע כבר נדוש,
הכל היה כבר פעם.
גם כשיש כבר אמת
היא מתנגנת כמו שקר,
וצורמת בהחלט.
|
אני עוצרת,
שולטת,
לא מוכנה לשחרר.
|
הכל עובר דרכי באיטיות.
יש מעין שקט חגיגי
שתוקע אותי בשינה אינסופית
|
בפינת חלון מאושר לו בן אדם.
בית חם אותו עוטף.
חבוק הוא במתיקות וזכרונות,
מחייך לפתע רק חצי חיוך...
|
אומץ וכח, שקשה לי להשיג,
והבנה וחכמה, שאני מתיימרת להבין.
גבוה, למעלה
עם כמה תקוות
|
ואז חברנו שנינו
שני גופים
ליצן נהיה אחד
הוריד איפור ניקה פנים
היתגלה עורו הבהיר
כן ליצן אתה אני ואני אתה
רק תישאר חבוק אלי
גם בקבר המיטה
|
משחק החיזור מתחיל
חיילים הולכים אחורה וקדימה,
אולי אלו רקדנים?
מי מנצח? מי מפסיד?
|
היסתובבתי בין יבשות
חקרתי כל סוג של תקווה
ומצאתי שבתוכה
בתוך אותה נשימה ענוגה
של סיכון של ריגוש של שבירת מחסומים
נמצאת אהבה ללא גבולות וללא תנאים
|
הסתכלי במראה והסתכלי בהשתקפותי
אני שם בכל הזמן הזה
בכל רגע אחד גם בחלומות גם בסיוטים
אני שם נחה כשאני מביטה בך
נחה אל מול אורך
|
עוד רוח באה ללטף
כל גופי חש בחול המתנדף
|
בין צבעונים ובין כלניות
הוא חש, הוא מרגיש
ואולי, אינו בודד עוד...
|
הרכות הכי סוחפת מנסה למשוך את ידיי,
הדמעות הכי חמות מנסות לשטוף את גופי
והוא מתקרר ומתנגד.
נשאר במקומו עומד איתן
דבר לא מזיזו מהמתחם הנותר הזה.
|
מנסה לא לחשוב
לרקוד בלי להסס
לפעמים מצליחה
אך לפעמים זה קשה.
|
טם טם טק טק
מאחד לשני
במבט מצטנף
וענטוז מתחנף
|
היום ביום הזה אהיה הלוליין
עם מיצנפת זוהרת ואודם אדום
עיינים גדולות וחיוך...
חיוך מתקתק לכל הימים
ולכל הזוכרים וכל הנופלים
|
במקום שבו מהירות ואיטיות
נהיות זהות
הכמיהה משתלמת
|
מסביבי מתיישבים ובי מנכרים
צועקים ומושכים- מכאיבים...
אל הבפנים, אל אותם הפנים
שהיו לי מזמן,
וחיסלו את רוחי.
|
מאחורי מסכת ג'וקר ערמומי שיחקתי
בכל ערב על אותה במת תאטרון מסריחה
עם אותו הקהל אותם הטיפוסים
אותו ההדרן ורק אני מחליפה ולובשת מחדש
פרצופים ודמויות כאילו נולדתי מחדש בכל פעם
|
כשאני אחיה אותך, אמרתי,
אביא אותך למקומות הכי יפים,
ארקוד בשמך את הריקודים הנועזים ביותר...
אצלך בגוף שלך ,
כשאחיה.
|
בבטן שלי אין גבול.
הכול נכנס ומתערבל
והכרס המכילה,
גדלה, גדלה...
|
רוצה לקנות לי
להיות לי
לבכות לי
למצוא בי
|
ואז, גל של נשיקות מפסל אותי מחדש,
יוצק כל גרגר עפר שחור.
גוף שלם, כל דבר במקומו.
כל פיסת נשמה עומדת זקופה.
|
את כאן. את תמיד כאן,
גם מתחת לפני הים
גם את נעה עם הדגים
ומרקדת במסיבת קצב וחושים.
מדקלמת לי שיר אהבה נושן,
מעלה בי עשן.
|
וגורלי יחרץ בבוא הימים
ולא בפנטזיות מגואלות דם וייסורים
|
המילה שלי זורמת בקצב שלך,
בטיפופי הרגליים על הרצפה-
ריקוד מושלם אחד,
מספיק מושלם בשבילכם,
אך אולי שבור מעט אצלי.
|
מלכת הזבל?
מלכת הסירחון?
בלי חוסר נעימות!
אני מלכה.
|
אם התופים עוד מהדהדים
סימן שתמשיך לקפוץ
|
לא מצאתי דומה לך
לא באלפי יבשות ורקיעים
לא במפות לא בשווקים
לא בנהרות או בימים
אין עוד זוג עיניים כשלך
|
יש בי תחושה של חיות למראה
תחושה של טורף, של גרגרן-
הוא בא לתפוס כל פיסה ומתענג
על כל לעיסה
|
ברכות שלה יש כח,
כח מהפנט שאותך יכול לספוח
לתוך חלל אחר.
|
תיאורי סרק, שאולי לא שמתי לב אליהם,
שכנראה מישהו לא חשוב אמר אותם,
בלי כוונה,
בלי אמירה.
|
לעיתים עוברים להם ימים
והם נמתחים לשבועות.
לילות וימים מתחלפים,
אך שעונך עצר מלכת
|
לא נותר לי דבר...
לא נשימה,
לא מחר,
|
תחליט שאתה רוצה אותי
תאמר שאתה פה
בוא בוא
תחליט שאתה רוצה אותי
|
לו היה לי את האומץ לקבל חיבוק
ולהשיב חסד.
|
אני ידעתי לכתוב לך
ולהעניק לרוחך את המילים אות אות.
|
בחלל הגדול הזה איבדתי את התחושה
איבדתי את עצמי איבדתי הבנה
עיניי חזרו להיות עיוורות
ידיי משותקות וכל כולי דמעות זולגות
|
מכה משתקת
מפילה אותך בדקת דומייה
רסיסים של רוק,
שערות נתלשות
מאבק אינסופי
משאיר אותי בבוקר,
נקייה.
|
לכל מקום היא מגיעה
לכל עורק ואיבר היא משתחלת
והיא מוצאת את מקומה
חופרת, שורטת מבפנים.
|
אל הארכיון האישי (80 יצירות מאורכבות)
|
|
חיילת, את
מכוערת
איציק מרדכי. |
|
