|
מהקומה השנים עשר של מלון דויד אינטרקונטיננטל בתל אביב
רואים את המסגד
|
"הרי את מותרת לכל אדם"
אמרת וקולך נשנק.
לא הבנתי מדוע,
הרי רצית את זה
|
אני איטית
אל תכעס עלי
ואל תשאל אותי מדוע
והאם זה יכול להשתנות
|
מילים הן בשבילי רק ניסיון
להשאיר בחיים את החלקים
שקשה להם.
|
שכחת על מה מדובר? על מערכת יחסים עם הכל יכול
|
רק בגיל עשרים הבנתי שהם לא היו על יד. שהם היו בתוך. שלוש
שנים בגיהנום, אמא, אבל את הגיהנום שלך לא הזכירו בטקסים
ובספרים אז אני לא חיברתי, זה נראה לי תמיד על יד.
|
אני רוצה לכתוב סיפור אהבה שיתחיל בקפטריה של יד ושם. ריח של
מכונת קפה ואור ירושלמי בחלון. אנחנו נהיה בני שלושים או
ארבעים.
|
זמן לא רב אחרי שהאסון טורף אותך הם כבר אורבים לך: מה אתה
מתכוון לעשות איתו.
|
החושך הוא אשליה. גלות. ראיה של גאולה זו ראיית האור.
|
תעזבי רגע בצד את כל השוחטים האלה. תראי איך הם אחר כך
מתבוססים בדם של עצמם ושל הנשחטים, בוכים, מקיאים, בורחים.
נוטשים את שאריות ההרס שלהם והולכים להרוס משהו חדש במקום
אחר. איזה גועל.
|
התפלצתיות מגיחה מתוך תיבת הפנדורה האנושית שחישבת לראות בה
אהבה או לפחות קירבה ואף אחד לא באמת שולט בשדים שקפצו מתוכה.
|
|
|
