|
תקשורת להמונים-
כבלי תליה
ולב
56K
עם אפשרות לפס רחב.
יש קלישאות שבימים רעים בא לי לחרוט לעצמי על העור.
דברים נראים לעיתים שבירים מדי.
anywhere u turn, i'll b there
open up ur skull, i'll b there
climbing up the walls
it all comes down to-
music--MUSIC--music
"לחיים!" צעקתי שוב, מרימה את הבקבוק השבור אל עבר השמיים,
"לך, אמא, ולמסע השורשים המזויין שלך!"
|
-"הסיסמה שגויה".
-"מה זאת אומרת שגויה?! איך זה יכול להיות, הרי לא שניתי אותה,
לא אשרתי כלום, מה קורה כאן??
|
"הדס? הדס, למה את רועדת? רק ½3 בצהריים, אנחנו 6 שעות רחוקים
מההבדלה!"
"אאאנני לללא יככוללה להפסיקק אאת זזזזה."
|
הוא בוחן את הקפה במבט יודע.
את עומדת בפני שינוי- הוא משחק עם הספל, מטה מצד לצד.
|
"את היום בו נאנסתי, אני לא אשכח כל חיי"
|
'אולי את רוצה שאני יספר לך קצת מורשת?'- האל שואל.
תסגרי את הפה, את מרטיבה אותו עם הריר שלך, זה לא יפה, או
שתסתכלי לצד השני או שתגידי לו-'אההמ, אל, לא, ז"א עלם, אתה
אולי רוצה משהו לשם על עצמך, ז"א קצת קר היום'- אני אומרת
ומהדקת את החלוק.
|
עובדות:
1- בשואה מתו 6 מליון יהודים
2- אספרסו לא מחכה יותר מ 10 שניות
|
משחקת בחגורת הבטיחות-יותר מהודק, יותר חונק.
כאילו כדי להעניש את עצמי.
|
עיוות.
זה הדבר האחרון שהיתי מתארת.
מתחיל מהמחשבה המוזרה שעוברת לך בראש,- איך, לעזאזל, אתה אמור
ללכת ככה ברחוב- , בטוח שכולם יכולים לראות אותך חצוי ומלא
בליטות.
|
מחקרים סטטיסטים מצביעים על כך שמרבית האנשים חשים בטוחים יותר
עם הטלפון הסלולרי שלהם, מעין תחושה שהוא מעניק הגנה.
|
הבחור המלנכולי ניגש אלי- "אני יכול לעזור במשהו"- שאל
משועמם.
"אהההמ, כן"- התחלתי-" אני מעונינת בהומו."
"ודאי"- אמר ובחן אותי לרגע-" בואי אחרי בבקשה."
|
אנחנו נושאים בחובינו
את הסרטן
המשפחתי
|
יש לה קן
צרעות
בין השפתיים
|
אני מאושפז תמידית
מלהסתכל עליך
|
That you have cancer, aids and
Brain tumor,
|
Finally, just left the bleeding organ
On your plate like an ugly fruit
|
תרטש את הפנים
שלי
שני כחולים וכוויה
|
It was all over
Before it ever
Began
I am so alone now
My blood is-
Oh, so dry
|
Oh, come with us
Brothers and sisters
Lets tear her clothes
Spread her unfaithful legs
Wide open
|
Must hurry,
Its closing time, with a shaky
Pan dripping pain
Must hurry!
|
someone to drink the blood with.
|
Spider couldn't have done
it better
|
I wish I was
Beautiful
I wish I was
Music
|
Captain on deck!
The chain of command
At ease
|
How much beer
Can one consume?
And then the blanket moves
I smell your pain from far
A dominating hand stroking
My broken love,
|
well trained with
the art of
begging
|
instruction:
use whenever sad
to play in your heart
|
צחקת צחוק מרושע
כמו של מפלצות
מצוירות
|
כבר לא סופרת סיגריות בבודדת
|
ושלגיה?
מתה,מתה
עם בעל מכה
שחושב שהוא נסיך
|
המילים שלך נכרכות
סביב זרועותי
כמצופים
|
והלב פועם
בקצב מדאיג
והכעס מתלקח
|
הכנסת לשונך לפי
מדובב אותי
|
היה חושך
ופתאום יש אור
אבל אף אחד לא מתרגש
כי זה ידוע
כיום כבר לא הולכים במנהרות.
|
ואולי אין עצוב מזה
כלה אחד
שרוע בצד הכביש
|
מנסה להוציא מעיני
אותות אינידאנים
עשן תמיד מדמיע
אותי
|
ככה זה-
אני לא יכולה לאהוב בשביל שניים!
|
נוספות אותיות
מתמלאות במילים
|
מנשק את הכר
כמו אדמת מולדת קדושה
|
לא ראה בה
אישה
ראה בה
עיסה
|
הייתי מייללת בטירוף
קורעת בגדים
מסתובבת ברחובות
מוכת שברון לב
אני בוכה
על האכזבה
|
ישבתי לי בחדר מלא חברים
גאווה טפחה לי על השכם
היא חייכה בסיפוק
ושייפה את ציפורניה
|
הם מתחבאים מעצמם
משתמשים בארונות בלתי נראים
פושט יד זקן יורק לעברם
|
בפרצוף אדום אני מהנהנת
חיוך
קצת גרוטסק במראה
|
דוחפת יד יבשושית
במורד הגרון
מפשפשת הקיבה
בתקווה
|
אח"כ
היו לי שירים פרוצים
שירים בלי גבולות
כאלה שמתחשבנים עם כל העולם
שירים שהיו בטוחים שהם
יודעים הכל
|
והגיטרה זולגת דמעות דם
להכאיב והגליד
|
זרוק עצמך מצוקים
של חלומות
|
גרוק עצובה
תמיד רחמתי עליך
זה לא גופך הקר והכחול
|
הוקוס פוקוס,
ויאגרה
ואברה קדברה
|
כבר הזמן להתחיל לגסוס מחדש בין זרועותיך
|
אבדת לי את הבתולין
בתוך מיטת קבורה
|
הכלבה רובצת על
הפתח של
מחילתך
ובעיניים רטובות
|
מצחקק
"מעבר חציה"
אני שותקת
הומור של חסרי חוליות
|
אמא מובלת לשחיטה
אבא כבר מעיל
|
שכולם יוכלו לראות מה
את עושה לי בפנים
|
לא היה לאן לברוח
מבט קצר רואי
|
ואי אפשר להתחמק
עוקב אחרי?
|
לנקות את כל הגוף
בנייר זכוכית
באמבטיה שלי
נזל לי דם.
|
לשוני מלאה פגזים
בטני שוקטת על
תחמושת
|
בלילה קר מתשוקה
כמה היתה רוצה להיות ג'ימי
|
אני יכולה לחייך
כשהדס תקיא בגועל
|
אתה עומד בשער
ומברך את הנכנסים בתוכי
ופי פעור לצעקה
אבל קולי כבול
חילול אני רוצה לזעוק חילול
|
צב עם כרס
או חצב עם חרס
אבל באמת רציתי לומר-
|
אני אוהב אותך-אמרת
והרמת את ידיך החמות
|
צריך לחרוך את הראות
חזק חזק
|
כשהנדריקס יורד לגיטרה
גם אלוהים רוצה
להיות בתולה
|
רק אל תחרוט עלי
בסכין מחוממת
סימני אהבה
|
לפחד שלי
קוראים יען
לפחד שלי
קוראים אי שפיות
|
העיניים היו ריקות ואטומות
ואני לא נזרקתי לרגליך מיבבת
|
לצעוק איתם
"הרוג את החיה, שחוט אותה,
שפוך את דמה"
|
עם מזרק
להיזרק
אל תוך
הגעש
|
אתה מילל
עם הציפורניים שלך
|
היתי רוצחת
אותך
אם לא היתי
כ"כ כ"כ כ"כ
מאוהבת
בתחושה שלך
עלי
|
הכל מתחיל בזה
שהכדור הוא עגול
והשופט בן זונה
|
לא ידעתי אותך הרבה
לא ידעתי את כולך
|
על מה אנחנו מדברים
זורקים אבנים
|
לא ידעתי שיש
דברים ערמומיים
וזוחלים
|
לא צריך מיליארד סינים
בשביל לבנות חומה
|
אני נוזלת אותה
ועסיסית אותה
|
אני מחללת שבת
הורסת ומנתצת
ברשעותי וכפירותי
|
כשקלפתם אותי
לא היתי כמו בצל
|
מישהו ניתק עכשיו
כמה לא היתי רוצה לזכור
|
ושתי מפלצות
עם ראיה מס'1
בין הרגליים
|
אתה על הכביש באמת הרבה שנים
הפנס הימני שבור
לוחית רישוי רופפת
אז איך קוראים לך ,ילד?
|
יש ימים בהם
אני רוצה להשיל את
עורי
ולהיות אמיצה
|
הדמעות מעיני
נוטפות לאורך ירכי
פי פעור
ואני מחוררת
|
מה??
דפקו אותך
אני שלמתי פחות
|
את כל התחתונים שלא רואים
לתלות בגלוי ולקשט בחזיות
|
לא התרת לי את לבך
וכך נותרנו קשורים
לספק.
לא לקחתי את האשליה שהצעת
בחרתי
|
הפקדתי בידך
את אברי הכרותים
|
ולמרות מה שאומרים ש
הרואין
|
ודי מהר
אני משלשלת עצמי
לתוך הנוזל העכור
|
בתוך שקית קולך
"נטול יומרות"
|
הוא שוב יורד אל הים
מנשק את השפה
|
לקוות שהעור
יחזיק מעמד עוד קצת
|
"זה לא יכאב בכלל"
ואני מפרפרת על הכסא
|
היא נופלת
ואני אוחזת בשולי
המציאות שלה
ידי מגורזות צביעות
והיא מחליקה ממני
|
לא מגיע לך
שאכתוב עליך שיר
לא מגיע לך
להיות מונצח
|
לא תהיה רגיעה
פתאום נוחתת הידיעה
שאין סיכוי
|
שנינו על הסדין
נצמדים אל החום
|
מה את מזעיפה עיניים
מזליפה טיפות
|
ראוי שתדע-
אני שונאת אותך
|
משוררים הם גנבים
פחדנים
אוכלי פגרים
שרק רוצים לרחוץ
|
התעטפתי בשמיכה
של שישה מליון
|
והיתי רוצה לחייך
אליך ולא לחשוב
עליך
|
צל מעל עיניך
אתה קודר
אלי
האג'נדות שלך
|
עד כמה מוחשי כאב האבנים
שאתה מידה בי
כשאין רואים-
לא מערבים הורים!
|
אבל אתה עוד משחק בי
כמו שד מתעתע
מתקרב מתרחק
|
רציתי ללק את שדיך
להתערטל מול נפשך
|
איזה הבדל יש
בין הפריטה שלך
על הגיטרה
ועלי
|
ועם הלשון שלך אתה
רוצע את ליבי
|
צמר של כלים מלוכלכים
מחומר של מנעולים.
|
בעטיפה מרשרשת
אין יותר הפתעות
|
אחד עם מתכת
בין אוויר לנשימה
|
מרי הזונה
מה את חושבת
שאלוהים יבוא יגמור וילך?
|
הדס במסלול -0
עוד -2 לקו הסיום
|
משחק עם שלהבת ההתאבדות
עייפות,לאות, אני רק רוצה למות
|
לא מדעית
האהבה הזו,
תוצאותיה משתנות
|
נתת לי מתנת יומולדת
שקית עטופה נייר מקושקש
פתחתי אותה וגיליתי סוודר
אמרת שזה הסוודר שלך.
|
רוקדת ריקוד חרבות
עם עצמי
|
נרקוד הוללים
נשים ערומות
נזלול כחזירים
והשומן והשתן והמין
יעלו לנו לראש
|
כמו ביצה פצועה
נשפכת מכל סדק
בשמיכה
|
לפעמים
אני מוצאת עצמי מהרהרת בסרטן
|
אני מציעה
לאנוס אותה
היא רק ילדה
קטנה
|
"אני לא פה וזה לא קורה לי"
אומר תום
|
אישה אחת עם שלוש עיניים
ישבה וליטפה חתול טבול נפט
|
תמיד הריח מסדינים נקיים
והרגיש כמו מעומלן
|
ביד שלי
אני מלטפת
ביד שלך
אני מכה
|
כבר חברתי חוט
וטרקתי את הדלת
|
ניסיתי לא לחשוב עליך
כדי לא להשתגע
|
בשיטתיות מחויכת
אשמיד כל סיכוי
|
הצללים לא בראש שלי
ובאמת חשוב שאזכור
|
בין נייר טואלט גס
וניירות משומשים בפח
על אסלה מחורצת
|
אין לי במה לתרץ
אני חושדת שיהיה לא נעים
אבל בא נודה בזה-
|
זה כל מה שהגבר הישראלי
עושה לי
|
בין השורות של
התווים
אני קוראת שירה.
|
את יודעת למה אהבתי
אותך,
כי אם להודות על האמת,
מילותיך היו לי לטורח
|
רציתי לצחוק
צחוק מטורף
כשהתחלת לצטט לי
טינה טרנר
אבל יצא לי מן
צחוק עצוב
|
צובעת את הטלפיים
ארגמן בוהק
|
אני משוררת
אותך
מחוץ למערכת שלי
|
בוא, קח את
הלב שלי
ותרוצץ אותו
על הקיר,
|
אני מאוהב
הוא אומר לי
מפה מזיל דם
|
לא היה לו סיכוי
אני יכולה לומר
בכובד ראש
|
ל-ה-ע-ל-ם
לא,
זה לא מצליח
|
וכאילו לא נגעתי
אתה לא שם
אבל אתה בכל מקום?
|
אוי השנאה העצמית
קרצה מעיניו
ואני זיהיתי את החברה
הישנה הכי
|
הכנסתי לבקבוק הייניקן ריק
(יש לי המון כאלה בבית)
|
היא אמרה
את שטחית
וחשבתי
האם זה אומר
שתכבוש אותי הלילה
|
התגעגעתי ללבד
הכל ככ ככ זר
|
גולדסטאר על הבוקר
להמריץ את מחזור הדם
|
ילדה ברחוב
מתעטפת בגוף מסריח
של איש משלם
רק שיהיה קצת חם
|
היא בוכה לי
"יש לי תינוק בבטן"
|
לא תדירי שינה
מעיני
נשמה יקרה שלי
|
אלוהים מתגלח
קצף גילוח
בריח גברי של אורנים
|
שני שטריימלים
אחד נגד הקיר
ואחד ליד שלולית
מדברים אחד עם השני
אי אפשר להבין, זה בארמית
זה חורף וחושך
ופתאום עוברת מכונית
|
כמה מקבלת בחורה יפה
כמוך?
|
אני מודה באשמה
ויותר הזה
אני רוצה אותך
עדיין
|
כמו השפתיים שלי
פסוקות לכבודך
|
הרי אתה
משוחרר לכל
אדם
פרח, עכשיו
|
ירושלים זו עיר
לכתוב בה שירה
|
שאני כבר לא תמימה
אני מסוגלת לסבול
|
יזכור ישראל
את עם ישראל
ששכח את יום הולדתו
|
אתה עם הליקר
אני עם השקר
שוכבים שוכבים
|
ואם באהבה עסקינן,אז-
היתי רוצה אהבה מטורפת שלא מניחה לך לרגע.
|
אח"כ המצלמה היתה עוברת אלי, עושה פוקוס על הפנים שלי.
|
הרגשתי דכאון קל, אבל עם ידיעה ברורה שזאת רק ההתחלה.
|
בקרוב אסניף בין דפי ספר שמואל ב'
|
כ"כ חשופה, כ"כ פתוחה, כן, אני מקבלת עכשיו מזון, אני אוכלת
עולמות דרך פריטה.
|
נשים שמנמנות, אפו עוגות, קראו לילדים בשלייקס שמשחקים
בגולות.
ואמה גרמניה אומרת- פופ, ינגלה, הייית צריך לבקש סליחה.
|
אני תוהה אם בוכים שם בנגב, או שהדמעות הן זרזיפים שיובשים מיד
בלי שאיש יבחין, כי פה בעיר כל דמעה היא בטון שמשאירה שובלי
סריטות בעיניים.
אם בכית, איש, לא ראיתי, אבל אני כבר לא רואה כ"כ טוב ממילא.
|
הוא אמר לי- אני פוחד שאני ריק ואין לי מה לתת לך.
|
כ"כ מתאמצת ומסתבכת עם החבלים שיוצא עקום,לא גמור, מוטציה.
|
מאז שנעצת בי קרס עמוק עמוק בשחלות.
|
בדרך שמעתי אותו אומר
"אהבה זו לא חולשה"
באם אמא שלך?
זו לא חולשה זה אינסטינקט
חלק ממעגל ההרס עצמי
|
שעת בוקר מוקדמת, שבת, כמעט עשיתי תאונה כבר ארבע פעמים.
|
טוב אז הנה הבטחתי שאני לא יבכה, אבל אני כן.
|
אני צורכת סמים קשים.
אז מה, אין לי בעיה ואני יכולה להפסיק מתי שבא לי!
|
כ"כ רציני איך שהוא מעשן את הג'יונט בהבעה חמורת סבר.
|
הוא לא סיני,אבל עובד בשיטתם.
טיפין, טיפין, דקה, דקה, מנסה לשבור אותי רוחנית.
אבל אני פסל, אני קפואה ואין לי רגשות.
|
אני כל הזמן מחכה שתעשה SOMETHING OUTRAGEOUS
|
אני לא שיקספיר ולא אסימוב,
מעצבים אותי דוחפים אף מגזר ומציירים חיוך.
|
מוזיקה של מערב פרוע
ברקע
אני - והפיח - והעבר
|
מלטף עם הידיים, עם העיניים, עם הגוף השלם את הגוף המגוחך שלי.
|
תמיד כשהיא הולכת, היא חוזרת אחרי כמה ימים, היא לא מצליחה
להבין שגם כשכועסים לא יכולים לברוח מהבעיות.
|
"תאמין לי" - אמר אחד מהם - "כשהייתי בניו יורק הלכתי לי בשדרה
החמישית ולידי ירה איזה היספני אחד בשני כושים, אני אומר לך"-
הוא המשיך ונשף עשן דרך הנחיריים כמו דרקון עצבני - "זה ממש
קרה לידי, יכולתי לראות את הדם והמוח מתעופף, אין" - הוא משך
בכתפיו בזלזול...
|
אתה מתחיל לתאר אותי בצבעים פלסטינים, צבעים כבושים, צבעים
בוערים והורגים.
מה שלא נאמר אבל שנינו יודעים- אתה שונא ערבים.
זה מכאיב לי, אז אני תוקפת חזרה.
|
אני לא יודעת למה אני מוכנה להמשיך להגרר איתך אל המקומות
האלה.
|
מוסיקה
כבר לא חייבת להיות
חזקה כ"כ
מותר כבר לתת למחשבות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
לידיעתכם, בסדרה
המקורית גרגמל
לא רצה לאכול את
הדרדסים, הייתה
לו נוסחא מיוחדת
שתהפוך אותם
לזהב, בדיבוב
פשוט שינו את
זה, אלוהים יודע
למה.
צרצר. |
|
