|
איך תצוד למילים את יפעת הסערה שחשה אז, שהרעידה אותה בפעם
הראשונה מזה שנות אלף, שהעירה ברגע את הלב המרוסק שלה, איך
תלכוד את הטלטול, את הגעש שהתלבה בתוכה, ולבסוף את הנוחם שחשה
בשעה שעיניה הוטחו בעיניו, שלא פסקו מלפכות אליה.
|
מאחורי דלת המרפסת מתגנבות שעות יפות של ערב יום חמישי בלי קץ.
משבי סוף השבוע מפיחים בי את אותה יפעת התרגשות של מותרות, סוף
שבוע של רגיעה אינסופית בין השמיכות, בהחבא, בהתכנסות של עוד
ועוד.
|
בשברירי שניות היא מתמסרת לי ומניחה לעיניה להיות חשופות לגמרי
לשלי, לחשוף הכל - את האש המשותפת המפכה בנו, את הסקרנות
והתלהבות החיים השופעת והתלתלים השובבים. בשניות האלה היא שלי
כולה. אני מישירה מבט, לא נכנעת למבוכה, גם היא לא.
|
|
|
"לא אכפת לי"
הציפור של ח.
לוין |
|
