|
גנבת
 
כשחייך על סף פני התהום,
כשאין במה לאחוז,
יש אמת אחת המבקשת -
לחרוז.
|
שהכל יתפרץ, יפרוץ את הגבול,
יחסל את היופי, יעשה עוד מבול.
הוא לא מסתיים,
הוא נמשך ונמשך...
|
זאת לא האמת
זהו חלום ממותק,
עטוף בסרטים,
רקום בחוטים.
זאת תקווה או אולי זה ייאוש.
|
אתה נמצא בראשו של אדם אחר
ומחקה אותו כעיוור.
נסיעה ארוכה לתוך הלא נודע,
ואתה מתמכר.
|
סתם מייסר,
סתם מעיק,
לא מתורגם נכון
פשוט, לא.
|
בתהליך מתמשך, אני הופכת למילה,
לשורה,
לפסיק קטן ונוקב
|
עבר זמנך,
עוברת מכאן נשימתך,
קולך לא מהדהד בחדרינו יותר.
|
הכל היה כה ברור,
הייתה מטרה
והדרך סלולה,
היה המשך
והייתה התחלה.
|
איפה שהלב נמצא גודלת נשמתי גאה
מתחזקת עם אור היום
ומחבקת אותי בלילות
|
כשהכל מתחדד
והערפל מתפזר
אני חיה בשנית
כחיה
|
אני נעצרת לאיזו שנייה,
כאילו שאיזו פנינה נשרה מבין כתיבתי;
אני כנראה ישו הבא.
כנראה אלוהים שלח אותי לנבא...
פנו את הדרך למלאך הצועד, הזוהר!
ואז שוב,
אני והמציאות נפגשים.
|
אחרי החלילן שלנו
שמזייף צליל אחר צליל,
ומתרגם את מציאותנו
לשיר קליל.
|
ניחוח קסום,
ממקום כה מוכר,
ממקום שאוהב,
ואינו מנוכר.
|
אני נעלמת בזמן הזה
לתוך מילים שנאמרו מזמן,
בזמן אחר,
לאדם אחר.
|
אני עוצרת,
שולטת,
לא מוכנה לשחרר.
|
יש פסקול אחד שמלווה אותי
ישנו עולם שלם המורכב מחלקים
כל אחד מהם הוא תו
או שיר
כל שלם כמנגינה
או צליל
|
אין צפיפות,
אני לא נמחצת,
ריק.
|
להתעצל במחשבות,
להעלם בדקות של שעמום
זה לא קל.
|
מצעקה לרכות,
מאגרוף לחיבוק,
מדמעות לנשיקות,
מליטופים למכות.
|
|
|
מה קורה ישראל,
נותן לאישתך
לגלוש באינטרנט? |
|
