|
גנבת
 
כשחייך על סף פני התהום,
כשאין במה לאחוז,
יש אמת אחת המבקשת -
לחרוז.
|
שהכל יתפרץ, יפרוץ את הגבול,
יחסל את היופי, יעשה עוד מבול.
הוא לא מסתיים,
הוא נמשך ונמשך...
|
זאת לא האמת
זהו חלום ממותק,
עטוף בסרטים,
רקום בחוטים.
זאת תקווה או אולי זה ייאוש.
|
אתה נמצא בראשו של אדם אחר
ומחקה אותו כעיוור.
נסיעה ארוכה לתוך הלא נודע,
ואתה מתמכר.
|
סתם מייסר,
סתם מעיק,
לא מתורגם נכון
פשוט, לא.
|
בתהליך מתמשך, אני הופכת למילה,
לשורה,
לפסיק קטן ונוקב
|
עבר זמנך,
עוברת מכאן נשימתך,
קולך לא מהדהד בחדרינו יותר.
|
הכל היה כה ברור,
הייתה מטרה
והדרך סלולה,
היה המשך
והייתה התחלה.
|
איפה שהלב נמצא גודלת נשמתי גאה
מתחזקת עם אור היום
ומחבקת אותי בלילות
|
כשהכל מתחדד
והערפל מתפזר
אני חיה בשנית
כחיה
|
אני נעצרת לאיזו שנייה,
כאילו שאיזו פנינה נשרה מבין כתיבתי;
אני כנראה ישו הבא.
כנראה אלוהים שלח אותי לנבא...
פנו את הדרך למלאך הצועד, הזוהר!
ואז שוב,
אני והמציאות נפגשים.
|
אחרי החלילן שלנו
שמזייף צליל אחר צליל,
ומתרגם את מציאותנו
לשיר קליל.
|
ניחוח קסום,
ממקום כה מוכר,
ממקום שאוהב,
ואינו מנוכר.
|
אני נעלמת בזמן הזה
לתוך מילים שנאמרו מזמן,
בזמן אחר,
לאדם אחר.
|
אני עוצרת,
שולטת,
לא מוכנה לשחרר.
|
יש פסקול אחד שמלווה אותי
ישנו עולם שלם המורכב מחלקים
כל אחד מהם הוא תו
או שיר
כל שלם כמנגינה
או צליל
|
אין צפיפות,
אני לא נמחצת,
ריק.
|
להתעצל במחשבות,
להעלם בדקות של שעמום
זה לא קל.
|
מצעקה לרכות,
מאגרוף לחיבוק,
מדמעות לנשיקות,
מליטופים למכות.
|
|
|
הוא באמת כל
יכול. אני נדהם
מזה כל פעם
מחדש. ישבנו
בהפסקת אספרסו
כשהקב"ה נכנס
וככה עשה לנו את
הבלנד
קולומביאני. סתם
בגלל שהוא
יכול.
היה משהו.
איזה אחלה ג'וב
יש לי
הקופירייטר של
אלוהים מתפנן |
|
