|
כאן לא אשמע את קול הקוקיה
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג
אבל בצל האורנים הערב
קול ילדותי שקמה לתחייה
כשנשמטה האדמה תחת רגלי
הידיים היו כמו תמיד, מאוד עסוקות
רק הנשימה
הנשימה פתאום נעלמה
|
תני לי אותך פשוטה וגסה
בלי יופי
בלי עדנה
ככה כמו שאת, בואי על מיציך ותשוקותיך
ואני אפרוס אותך על השולחן כמו עגבנייה מעוכה
אבזוק מעט מלח גס
ואבלע
|
לכולם כבר הקדשתי שירים
חוץ מלך
בכולם התחבטתי ונחבטתי
עמודים על גבי עמודים
|
הורידו הדגל לחצי התורן,
הרכינו ראש לדקת דומיה,
קרעו בגדכם לאות אבל
וקראו בקול גדול:
|
בימים כאלו אל טל ואל מטר על
מדושני קרבות הראווה והדמים.
ובצל מעגל האימה
נחבאים אבות אבותינו הנרדפים
|
כמו ילד סקרן במצפה כוכבים
את ממיינת ומסיימת בי איברים:
כאן העצב, כאן האין,
כאן הנחרצות וכאן החרטה.
|
הלבבות שלך מחייכים אלי דרך חלונות חצי שקופים
כמו לוליין המפלח את החלל על קו מתח גבוה
השעון ממשיך לתקתק ובחוץ כבר כמעט ויורד לו הערב
רק אנחנו ממשיכות לשחק במשחק הכמעט
|
אומרים ש
צריך להתמקד
אז הצצתי דרך המיקרוסקופ
|
בשעת הדעיכה הגדולה
הייתי נעה ונדה בארץ השגרה
|
כשבאת לקחת את הרחם ממני
הייתי מחוסרת הכרה
הדוקטור אמר
שהניתוח עבר בהצלחה יתרה אבל
|
מתיי מתהלכים בין החיים
שקופים ועיוורים
שדופים וחיוורים
ולמצחם אות הקלון
|
ובלילה בלילה
מתחת לשמיכת החושך הגדולה
אתכווץ ואהיה
לנקודה
|
עכשיו,
אחרי שראית מקרוב את
הסערה ואת הדממה
רצות יד ביד אצלי בדם,
אני מוכנה.
|
תנסה לעשות ממני משהו,
אסופה של חפצים ישנים
שנמצאו בחיפוש הממוקד שערכת בעליית גגך.
אני אזחל אליהם בהכנעה
ואהיה כל מה שתרצה שאהיה
|
אני צריכה אותך
כדי להיות עדה לקיומך המחוייך בעולם הזה
|
ושם, האדמה החבולה
והימים משוכים תמיד בגוון אפרפר
רק ארז אחד
ניצב כגלעד עזוב לזכר הימים
שלפני רסיסי הברזל והדם
|
הוא
ייבלע אותך
ואת
תעלמי בין הגלים
|
אחלק אותך לשניים
אחד פנים
ואת האחד בקושי רואים
אתה השניים
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
"היה לי פיפי.
עכשיו זה
בסדר."
(רמי הויברגר,
ברגע נדיר של
כנות) |
|
