[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הדס לאור
 Open Mind

אל היוצרים המוערכים על ידי הדס לאוראל היוצרים המעריכים את הדס לאור
נולדתי ב1993 בקיבוץ אי שם ליד הכנרת שהיום אפשר רק
לקוות לה. בעלת יותר מדי זכרונות ילדות שמתורגמים
לנוסטלגיה עצובה על מציאות נשכחת. עורגת לקיבוץ הישן
ולידע של היום. נוטה לאובר-דרמטיות, הרס עצמי ולכל
מני שטויות שכאלה. יותר מדי צינית בשביל להיות
רצינית.
כותבת קצת, מצלמת,(כבר לא) מנגנת, ובעיקר חושבת יותר
מדי.


"Now, decide what you need, a guide or a thief
Someone to hold you, or sharpen your teeth
I ain't staying to find out"

(of scorpions & bells, Asaf Avidan)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
תשאל כל אדם הגיוני, נורמאלי לחלוטין [וצר חשיבה וחסר דימיון
לגמרי] והוא יגיד לך שהחורף בא בגשם הראשון. לעומת זאת, אם
תרצה תשובה כנה ואמיתית, תשאל קיבוצניק.

תמררי בבכי בשביל כל הרמוסים והמושפלים


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרי זה לא ממש משנה לך,
אישה ילדה מתוחכמת שכמוך

וכל מה שנשאר זה מסטיקים דבוקים ופופקורן יבש.
כל מה שנשאר זה כלום

זכרונות
תקופת זמן בלתי מוגדרת
שנמשכה רגעים קצרים של נצח.
כך טפטפו לי החיים בלעדיך.

נראה שכולם בטוחים שאני אדביק את החתיכות
בעזרת דם ויזע ודמעות.
איך זה שבעצם הבהייה האין סופית הזאת,
בריק, בחלקים ששוכבים מנופצים ליד הקיר

זה פשוט שקר וחשוך
ובודד כל כך פה
בתוך הראש שלי.

זה עצוב כל כך
שאנשים לא מנסים למצוא את הקצה של הקשת,
שמובילה למקום טוב יותר.

אין כוכבים בלילה שלי
יש רק זמן מת שרוצה לעבור

ואני שבירכתי את הבורות
והיללתי את השקר.
לא הפסקתי לחכות
לא סיימתי לאכזב.

אם תתחילי לרוץ עכשיו בשדות
ולקטוף את כל הפרחים הצבעוניים,
אולי עוד תשיבי ילדות אבודה לחיקה.

והצלילים הרכים ההם
של הכינורות ושל ההבל
מכוונים אותך בחיבוק לוחץ
לעבר תחילת היצירה הגדולה.

הבלי הבלים של שיכורי אהבה,
שרק רוצים להיגמר ביחד

אולי אשתדל
להבריח את ציפורי העצב
שמקננות-מקוננות לי בראש.

ובחלום שלי היית צועקת

לכבות את הבכי
להדליק את הכאב
כך, שנינו
בלי מגע.
בשלט רחוק
וצמר גפן באוזניים.

לא לאפשר שום סדקים
רק התפוררות קלה בקצוות

והרגליים שמובילות אותי
בעוד שביל ישן ומוכר.

להשתדל לא ללכת לאיבוד, בעולם הרחוק
מחוץ לשברי הארמונות שלנו.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
(זה לא דמעות, זה פשוט שנעשה קצת בודד ועצוב פה, בתוך הראש
שלך)

שכאב זה לא דמעות, ודמעות זה סתם רגש שמנסה לצאת מהגוף כשכבר
אין כוח לצרוח.

"מה אם הייתי מת?"
"מה מת? באיזה הקשר?"
"את יודעת, בצבא, אנשים מתים. מה אם הייתי מת שם"
"אני לא יודעת. באמת שלא יודעת"

הרהור
שנינו יודעים שהסיבה היחידה שאנחנו חוזרים אחד לשני כל פעם היא
בגלל שאפשר, ועם אחרים זה מביך מדי. וכי זה כבר מוכר. ועוד אלף
ואחד תירוצים שחוקים אחרים שעוד שניה כבר נשברים ומגלים קליפה
חלולה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
"הכל נראה כל כך בנאלי
מבין מסך של תהיות"

הרעפים נושרים עלי כמו עלים בסתיו, ואף אחד לא רואה, ולאף אחד
לא אכפת כבר.

ואני
שמעולם לא הכשלתי לראות מעבר
לאנשים שעומדים בתור
מחכים לעצמם

וככה
סתם
קשה לי לראות
איך שאנחנו גדלנו.
ביחד
לבד.




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
בדבר אחד
שהמצאתי אני ממש
מתגאה, ושתבינו
זה היה עבור
קמפיין לעלי
תאנה. את עונות
השנה. איך
שאנחנו בישיבת
קריאטיב עמוסה
נכנס הקב"ה אומר
לנו שהוא צריך
להצדיק את עלי
התאנה, ישר
קפצתי אמרתי לו
קול איט! הלך
הביא חורף.


הקופירייטר של
אלוהים משתחצן


תרומה לבמה





יוצר מס' 78247. בבמה מאז 29/8/07 9:00

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להדס לאור
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה