נולדתי ב1993 בקיבוץ אי שם ליד הכנרת שהיום אפשר רק
לקוות לה. בעלת יותר מדי זכרונות ילדות שמתורגמים
לנוסטלגיה עצובה על מציאות נשכחת. עורגת לקיבוץ הישן
ולידע של היום. נוטה לאובר-דרמטיות, הרס עצמי ולכל
מני שטויות שכאלה. יותר מדי צינית בשביל להיות
רצינית.
כותבת קצת, מצלמת,(כבר לא) מנגנת, ובעיקר חושבת יותר
מדי.


"Now, decide what you need, a guide or a thief
Someone to hold you, or sharpen your teeth
I ain't staying to find out"

(of scorpions & bells, Asaf Avidan)

איך יודעים שבא החורף? זכרונות תשאל כל אדם הגיוני, נורמאלי לחלוטין [וצר חשיבה וחסר דימיון לגמרי] והוא יגיד לך שהחורף בא בגשם הראשון. לעומת זאת, אם תרצה תשובה כנה ואמיתית, תשאל קיבוצניק.

בואי הרי זה לא ממש משנה לך, אישה ילדה מתוחכמת שכמוך

חסר שם (זה לא דמעות, זה פשוט שנעשה קצת בודד ועצוב פה, בתוך הראש שלך)

בנאליות "הכל נראה כל כך בנאלי מבין מסך של תהיות"