|
אז ככה...
גדלתי והתבגרתי מאז שהתחלתי לכתוב פה..
היצירות קצת השתנו...
אבל אני אותה נערה בהפרעה ושרוטה מתמיד זה בטוח...
הצילום הוא אהבת חיי וככה זה תמיד יהיה.
אני יושבת בחדרי החשוך ורק אור המסך של המחשב מאיר את החדר,
אני כותבת את התסריט על חיי ואני לא מרוכזת, אני לא מפסיקה
לחשוב עליך בכל שנייה שעוברת, בכל תחילת יום וסופו, הדבר
היחידי שנמצא בראשי זו את
|
זה קרה כל כך מהר, הכול קרה כל כך מהר ממש כמו סופת הוריקן,
רגע אחד את היית פה, מחייכת, צוחקת וברגע השני ככה באמצע החיים
מתקשרים אליי ואומרים לי שאת כבר לא תצחקי, תחייכי ואת כבר לא
תהייה שם בשבילי כשאני אהיה עצובה או סתם ככה בשביל להעביר את
הזמן המת
|
זה היה עוד יום יפה
השמיים היו כחולים,
השמש זרחה והציפורים
צייצו בכל רם ואני,
כהרגלי, קמתי עם חיוך,
חיוך של מאוהבת.
|
הרחובות כבר ריקים
הפנסים כבר כבויים
וגם הלב שלי כבה
ביום שהיא נעלמה.
|
היא אמא שכולם היו רוצים,
אבל רק לי יש אותה, היא
אמא אחת ויחידה במיוחד...
הרי לא כל יום שומעים אמא
שרצחה את ביתה כי לא
שמעה בקולה לסדר את חדרה.
|
בין חלום למציאות אותך פגשתי,
ילדה עם תלתלים בצבע פחם.
|
הזמן חולף ואני נשארת
באותו המקום בו עזבת
אותי, את בינתיים המשכת
בחייך עם האחרת.
|
המסדרונות ריקים, ברחובות
אנשים שותקים, וכשאני נכנסת
לבית אז האנשים לא מדברים,
אני עוברת בין האנשים וכולם
בפה אחד אומרים "אנחנו
מצטערים", ואני לא מבינה
מה הם רוצים.
|
לילדה הזו כבר אין דמעות,
הבכי נעלם מעינייה, והבכי
היחיד שישנו הוא בלב.
|
רגע לפני שאני
שמה טבעת על האצבע,
ונכנסת למוסד הנישואים,
רציתי להגיד לך
|
את באה, את הולכת אך תמיד חוזרת ואומרת "אותך אני אוהבת".
|
תוך כדי שאני עוצמת את
עיניי אני רואה את דמותה,
מריחה את בשמה העדין, רואה
את שערה האדמדם נופל על
עיניה הקטנות.
|
אני יושבת במרפסת
ומסתכלת על הכוכבים
וחושבת איך היה עכשיו
אם היית עדין בחיים.
|
כשאני שוכבת במיטה
וכולם כבר ישנים אני
חושבת עליך, איך זה
יכול להיות ששני אנשים
כה שונים יכולים להיות
כה דומים?
|
כל רגע איתך הוא שכרון
חושים מחדש, המחשבות
בראש והרגשות שבלב,
משתגעים ומתבלבלים.
|
זו מחלה אחת ויחידה
היא מחלת האהבה האבודה
זה אכזרי מכל מלחמה ומחלה.
|
לפני שנכנסת עמוק לתוך
עולמי וריפאת את ליבי.
|
כשאני אפגוש אותך
בפעם הבאה אעיף
מבט אחד עליך ואפשיט
אותך בעיניי.
|
כשאתה הולך ברחבי
העולם, אתה פוסע על
פניהם של מאות אנשים,
ואינך מתעמק בהם
|
רגע לפני שהכול נגמר,
מסתכלת על העולם
במבט חטוף, ורואה
את כל חיי עוברים
מולי
|
כולם תמיד אמרו לי
שיש מלאכים בשמיים,
אני תמיד צחקתי עליהם
עד אותו הלילה שפגשתי
אותך, בלילה הזה חיי
השתנו.
|
אט אט הוא דועך
ונשבר לשני חצאים
שווים ומדממים
|
מחפשת, מנסה... אבל את התשובה שאני רוצה, מזמן היא כבר נעלמה.
האור שבקצה המנהרה מזמן כבה, ואני פה נמצאת לבד בחשכה, באמת
ובאמת מנסה להבין איך החיים מתנהלים פה על פני האדמה.
|
אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
|
|
המוות הוא
תקווה
היחידה שנשארה
לנו בחיים
ליאו האיש העצוב |
|
