|
הרמתי כתפיים, פרשתי ידי אל כל עבר ומילאתי ראותי באוויר.
פתאום, ממש לכמה שניות הרגשתי שלמה, כאילו האוויר הזה, ה-co2,
חדר לי לכל החללים המרוקנים בגוף שלי. לרגע הייתי שוב מלאה...
|
הפרח עמד לו כל הימים, קצת מיוחד ושונה מבפנים.
פרח די רגיל, אולי טיפה מוזר,
עם צבעים נדירים מיקום על ההר.
|
ואבא שלי שוכב במחלקת טיפול נמרץ.
אז למה שיהיה בסדר? תמיד בסוף נהיה בסדר.
אבל איך יהיה בסדר? איכשהו תמיד נהיה בסדר.
ומאיפה בכלל הביטחון המוגזם הזה שיהיה בסדר?
|
שהוא אני, שהיה חושב כמוני, מרגיש
כמוני, צוחק כמוני, כועס כמוני
|
|
|
אין עליי!
אין עליי!
נו, עכשיו כבר
יש. הלו חבר'ה,
אחד אחד אמרתי!
אפרוח ורוד
בגן החשמל,
שישו ושמחו,
הוא כבר לא
מובטל. |
|
