[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על הדס בן-גלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי הדס בן-גל
הילדה נולדה ב-31/1/1985 - סוף ההתחלה,
בבאר שבע

"כמו אחד שלא בטוח
היא כמו נוצה נוצה ברוח
הכל קונה, מאמינה,
וכל איש חשוב הלך הלך מבלי לשוב...
...אוהבת את כולם
אוהבת לבדה, אוהבת אבודה."

אומרים עליה שהיא מוזרה, אומרים עליה שהיא דומה לסרט
מצוייר (לייתר דיוק- לאוליב), אומרים עליה שהיא
תמימה, שהיא לא מציאותית, שהיא בוגרת רגשית (?!)...
והיא? היא אוהבת לשבת בצד ולהסתכל איך הכל וכולם
עוברים לידה כמו רוח על יד האוזניים ולחשוב כמה שזה
תמוה

"... אומרת קשה לי לגדול
... שואלת למה לסבול
... לא מבינה"



עוד כמה מילים על עצמי:
צב, אהבה(לא רומנטית!), פחד, עצלות, גומיות, שלמות,
שברים, מבולבלת, פעמון, אנשים, בפנים, גורל, אצבעות,
טבע, מידבר, בלאגן, מוזיקה ישראלית, עץ, חלומות,
לעופף, הכל, כלום, לחשוב, לחשוב, לחשוב, וזהו
בינתיים...

"אנשים מסתירים את זה
בבית לא מדברים על זה
זה מתגלה אצל הפסיכיאטר
לפעמים זה נדחק פנימה
... הייתה מופנמת
היא רשמה את זה
ואיש לא ידע
כולם אהבו אותה
היא שנאה את עצמה
מידי פעם הייתה נתקפת תקוה
בדרך כלל בכתה
... הייתה מכוערת
לפחות כך חשבה
והם אמרו לה
איזה יפה את היום
אנשים מתעסקים בזה
בבית, ברחוב
בתי קפה מלאים
כסף, מדברים על אושר
מדמיינים שקר
מאמינים
מעבירים את הזמן
ישנים
... לא יכולה להירדם."

"תמיד פחדתי להישתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל אני חושב"

וזהו גמרתי. תהנו ותגיבו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ציירתי ציור של עץ מת, וליד העץ ישבה אישה, האישה בכתה.

כשהייתי בת חמש, עוד ברוסיה, תמיד כשבא החורף הייתי יוצאת
החוצה לשלג ורוקדת יחפה. זה היה הכיף הכי גדול, ובדיעבד כשאני
חושבת על זה- אף פעם לא היה לי קר.
מאז שהגעתי לפה כל הזמן קר לי, אפילו שאין בכלל שלג.

זה לא שזה עיצבן אותה או משהו, היא אפילו לא נעלבה, אבל זה עשה
אותה מאוד עצובה שהוא לא נתן לה אף פעם לראות אותו. "רק
הידיים", הוא אמר לה כל הזמן, "רק את הידיים", ולא נתן לה
להתקרב לשום דבר אחר.

משל
קיר של זכוכית, לכל האורך, לכל הרוחב, לכל הזמן.

היו הייתה פעם ילדה קטנה, שהייתה קטנה-קטנה מבחוץ, ובכל פעם
שהיו נוגעים בה היא הייתה קרה. אבל מבפנים היא הייתה הכי גדולה
וחמימה בעולם- ראו לה את זה בעיניים.

אני יכולה לראות אותו עדיין לפעמים, את השביל למקום אחר

אהבה
אני אוהב את יעל, היא הבנאדם הכי טוב בעולם-

וכשכולם חשבו עליה דברים, גם היא חשבה דברים- בראש שלה התרוצצו
מחשבות בכמויות מסחריות, אבל רק בראש

אני לא אהיה העץ הכי גבוה בשדרה גם לא הכי חסון, אני לא אהיה
העץ שמטיל את צילו על עצים אחרים, ולא העץ המרשים ביותר


לרשימת יצירות השירה החדשות
קצרצר
יש אנשים שהם חלום

כבר לא עצובה- עוד לא ממש שמחה
לא הלכתי לאיבוד- נולדתי לאיבוד

אני רוצה לכתוב
כשאין לי דף

אני כל כך מצטערת
כי אני לא הרגשתי כלום,
ואתה- אתה איש של רגשות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אוטוביוגרפי
אני לא אנה, אבל מסתבר שגם אני לא מציאותית. גם היום אני בודדה
, ובאמת שקשה לי לגדול! אבל אני לא צריכה שום גורל בשביל
להצליח, וברור לי שהמקום הזה שאי אפשר בו אחרת הוא לא היחיד-
יש עוד מקומות אחרים, והרבה, שבהם כן אפשר אחרת מפה.

בואו ניתן לכם חומר למחשבה:
נניח, נניח שמישהו חושב שהוא מספיק יצירתי כדי לחשוב עליי,
ונניח שהוא חושב שהוא מספיק יצירתי גם כדי לשבת ולכתוב אותי,
אז- מה?

מה אכתוב לך לא אדע
שיר סיפור או אגדה
רק אכתוב מספר מילים
בא לי למות וזה בכלל לא מעודד אותי!

אני לא באמת בן אדם, את יודעת.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
"אני לא רוצה
לשמוע עוד מילה
בנושא, ברור?"




מתוך: מאה
משפטים שלא כדאי
להגיד לשוטר
תנועה


תרומה לבמה





יוצר מס' 12836. בבמה מאז 11/5/02 9:06

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להדס בן-גל
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה