|
 288488849
עוסקת בכתיבה מגיל צעיר ומוצאת בה מקום לבטא את
תחושותיה הפנימיות ולפרוק אותן. לאחרונה החליטה לשתף
אחרים בכתיבתה, ותשמח לקבל כל ביקורת שהיא.
אוהבת חתולים ומוזיקת רוק ומשתתפת במסגרות שונות
למשחק בתיאטרון.
ושוב נשארתי לי לבד בסמטא החשוכה, בוכה ורועדת. אחרי כמה זמן
התאוששתי והתחלתי לחזור הביתה. הייתי היחידה ברחוב. הייתה דממה
שגרמה לי חנק בגרון. הלכתי לאט לאט, שאף אחד לא ישמע אותי,
למרות שהייתי לבד.
|
לאט לאט, הגראס הרגיע אותי והסם התחיל להשפיע, אבל בגלל שלקחתי
את זה כשהייתי במצב רוח ממורמר וכועס זה לא השפיע עליי כמו
בדרך כלל, בסבבה, אלא שהפכתי להיות יותר כועסת. הייתי עצבנית,
והתחילו להיות לי פרנויות והזיות...
|
מאז ומתמיד לא הייתי ילדה בעלת חיים מושלמים. טוב, עדיין, כמה
החיים יכולים להיות טובים לילדה יתומה במוסד מסריח? אימי בקושי
ביקרה אותי, וגם כשביקרה, זה היה בגלל שמנהלת המוסד התחננה
בפניה. תמיד הייתי ילדה שמנה, כשהייתי קטנה צחקו עליי בבית
הספר וזה, אבל מהרגע
|
עומדת עם ידיים פרושות לצדדים
על גג הבניין של השכנים...
עוצמת את עיניי ממש בחוזקה
בתקווה ששוב אוכל לדמיין בבירור אותך!
|
|
|
"בקומך בבוקר
משתנך, פו" אמר
לבסוף חזרזיר-
"מה אתה אומר
לעצמך?"
"מה יש לארוחת
הבוקר?" השיב
פו. "ואתה,
חזרזיר, מה אתה
אומר?"
"אני אומר: מי
יודע מה יתרחש
היום."
פו הניע ראשו
מתוך הרהורים.
"אותו הדבר,"
אמר.
(פינקי חוזרת
קצת לילדות) |
|
