|
 
האהבה שוב בוערת בתוכי,
אוהבת אותך עד כלות ליבי,
ובכל פעימה שפועמת,
אני בך יותר ויותר מתאהבת.
|
האהבה חדרה לתוך ליבי,
כמו ברק אשר חשמל את נשמתי,
ואהבתך צימררה את גופי,
כמו הרעם אשר נמצא מחוץ לביתי.
|
רוצה שתהיה פה איתי,
שתחבוק אותי מתוך שנתי,
תחזיק ותהלך פה לצידי,
רוצה לדעת אם גם אתה אוהב אותי,
להרגיש שוב מחדש את אהבתך
|
אתה האושר אתה כל עולמי,
אתה נכנסת עמוק לתוך ליבי,
רוצה אותך לחבק קרוב לחיקי,
כן אוהבת רק אותך אהוב שלי.
|
בין האהבה לשנאה מפריד חוט דק,
אשר בינינו הוא נקרע בבום אחד,
מריבים ושנאה באה אותה אהבה,
ממילים קשות ורעות עם אותה אכזבה.
|
כל העצב פתאום חודר לליבי,
העצבים מהזכרונות הרעים מתעוררים בתוכי,
איני מבינה למה הוא עוד נמצא במחשבותי
וחושבת אם גם הוא אינו יכול בלעדיי.
|
איך האהבה בנו משחקת,
איך כך נהפכתי לעיוורת,
האמנתי בו בעיינים עצומות,
שעכשיו נהיו עצובות ואדומות.
|
איך לפתע ראיתי אותך איתה,
חלומותי התנפצו לנגד עיניי בשניה
|
יש לה מאות מחזרים,
שרק אותה אוהבים,
אך רק עלייך היא חושבת
|
צריכה לעשות את אותה הבחירה,
אך שמתי מלפניי את אותה המחיצה,
אתה פה ואתה שם, וכך עובר הזמן,
ואני כבר לא אעמוד כאן
|
לא אשכח את אותו המבט לפני שעזבת,
את אותה הבדידות שאת ליבי הציפה,
את אותה אכזבה לפני שהלכת
|
למרות הניסיון להתגבר על היאוש,
גם אם הייתי ממש נחוש להצליח,
לא הצלחתי והפסקתי לחוש,
לחוש את אותה השמחה שבליבי פעמה.
|
אני רואה בך את הידיד,
שעמד לידי בכל עת תמיד,
שעליו כל חיי חלמתי,
שנתן לי יד לעזרה כשביקשתי.
|
כשהלכת בליבי נשארה אותה ריקנות,
כל מה שרציתי ממך זו מעט כנות,
אך לי אתה שיקרת ולא סיפרת,
ואמונים לי אתה לא שמרת.
|
כשאני חושבת מה היה אילולא
את לא היית כאן לצידי,
איך הייתי מקבלת את הרעיון,
|
חושבת איך תהיה נשיקתי הראשונה,
האם אני ארגיש את אותה בעירה בנשמה,
את הלב שדופק בכל פעימה,
האם היא באמת תהיה כל כך מתוקה?
|
איך שהחיים בכל יום יותר מסובכים,
ומחדש אנו שוב נרגשים ונלחצים,
מתגברים על כל מיני מכשולים
|
אתמול הכול היה בסדר,
עכשיו ליבי שבור, מאהבה
ישנו כאב ונשמתי פצועה,
|
רוצה להיות חופשיה,
לא רוצה להחסם,
להחסם מאותה חניקה האהבה,
רוצה שוב להרגיש השמחה.
|
הזמן פשוט לא עובר, שאתה כבר מוותר,
רוצה בכל רגע שוב לרוץ לבין זרועותייך,
להרגיש מחדש את נשיקותייך החמימות,
שאותי הן כל-כך סוחפות לים של רגשות.
|
בכל יום הוא שולח נשמה טהורה,
שמאירה לנו כמו זרקור של תקווה,
שמאירה פנינו לקראת האהבה,
ועוטפת אותנו בחיבוק של שלווה.
|
במשך כל הזמן הזה הייתי פשוט מטומטמת,
על כל הטעויות הייתי שוב ושוב חוזרת,
ובכל זאת מהן איני לומדת...
|
כל-כך רוצה ומבקשת לשכחך,
אך כל מה שקרה בא באשמתך,
איני יודעת כבר מה עוד רוצה,
נפגעתי ונשרפתי בתוך תוכי בגללך.
|
מחכה כבר לראותך,
האהבה ברגשות אותי מציפה,
מחכה רק לשובך,
את הגעגוע הגדול בליבי מרגישה.
|
את יודעת כמה אני אוהבת,
ואותך להחזיק מבקשת,
את חיבוקייך החמים בליבי נוצרת,
כשבעודך את אליי מחייכת.
|
לפעמים תוהה אם גם אתה אהבת אותי,
אם גם אתה הרגשת את מה שחשתי,
אם גם אתה התגעגעת באותה צורה שהתגעגעתי,
|
יצאתי לבחוץ, להרגיש את הרוח החמה,
להרגיש את ציוץ הציפורים ואת השלווה,
לתפוס קצת רגע של מנוחה, לצאת מכל המהומה,
לצאת לי מכל אותם ריבים ומלחמות שאותי רודפים.
|
המחיצה הגבוהה שבינינו הייתה,
טיפין טיפין היא הלכה וקטנה,
אם בעבר אתה היית, עכשיו אתה אינך,
אם בעבר רציתי, עכשיו מאסתי בך.
|
אני מביטה בעינייך החומות,
אשר כל כך יפות ומיוחדות,
שוב עליי הן מסתכלות ובוחנות,
|
אתה מביט בי בעיניך החודרות והירוקות,
אתה מחייך אליי בעוד ששפתותיך סגורות,
שולח את ידיך העדינות והרכות,
מלטף את פניי במגע רך ובחיוך רחב
|
פושטי היד למעט צדקה,
אשר זקוקים ונמצאים במצוקה,
ובכל זאת משפילים מבט ומבקשים מעט עזרה,
ובכל זאת נשארים עם טיפת אמונה,
שאלוקים שבשמיים מכוון הכול לטובה.
|
לפעמים מרגישה שאני בודדה,
אולי אני יותר מדי שקופה,
ולפעמים לא שלמה ובטוחה,
אך זה לא עושה אותי מוזרה.
|
מתכסה במסכה הרב פרצופית,
ומוכנה לדרוך בדרכה על כל האנשים,
שאותה הם כל-כך אוהבים,
ובגלל צביעותה הם כל-כך כואבים.
|
|
|
זיון =
פיקציה!
פרובוקטורית. |
|
