|
 
הדר נולדה ב- 5.10.91
היא משרבטת מילים מוזרות על דפים,
ומעלה אותן לאתר...וקוראת להם ה"אני שלה"..
היא מטורפת על מוזיקה..
שרה (לומדת לשיר)
וחושבת שהיא יודעת לנגן בגיטרה...
(אבל ברור לה שלא..)
מקווה שתהנו לנבור קצת באני שלי..
היא עמדה שם בשמלה צחורה - והרגישה בתכריכים.
מעליה כיפה לבנה - והיא ראתה רק שחור.
כשהוא קידש אותה - היא כמעט הקיאה.
|
פעם הוא אמר לי את זה, אני בטוחה! אני לא ממש זוכרת מתי, אני
רק זוכרת שזה היה כמה ימים לפני שהוא עזב.
|
כסף, זה מה שהיה נחוץ לו באותו הרגע, וכמה שיותר. הוא היסס
לרגע ופתח את המגירה הזרה ושלף ממנה צרור שטרות לא מבוטל. הוא
תחב אותו עמוק לכיסו, תלש מקטורן מעל הקולב שבחדר האורחים,
פתח את הדלת ונמלט כלעומת שבא.
|
ענת ישבה מולי, נועצת מבטה בחפצים המסודרים בקפידה על שולחני,
בקירות חדרי המסוידים מתעכבת על תמונתי עם שתי בנותיי, מביטה
בה בערגה במבט הכמה לקצת אושר.
|
מן השמיים נפלה,
והיא עומדת מולו היפה בבנות תבל,
והוא - אינו יכול להסיר מבטו, בוהה, מסתכל.
|
להתקדם באותו מסלול קדום,
באותה דרך כבושה.
|
אם אומר לך שלום
כך לפתע פתאום,
ואפסע בשדות זרים,
עקבי אחריי ילדתי הקטנה
והחזירי אותי לדרך ישרים.
|
לא נתתי דבר,
אצרתי עד כלות יכולתי.
שמרתי את ליבי לימים שיבואו,
בתקווה שיבואו לפני מותי.
|
שואפת לתוכה את עשן הסיגריה הסמיך,
לילה תל אביבי טיפוסי של חודש אוקטובר.
|
דימעה קרה ,
המנסה לחצוב באבן.
|
חיינו סלולים מראש כמו שבילים של החברה להגנת הטבע,
יעדים מסומנים על עץ או אבן בפסי מלחמה.
|
כאשר הם הובלו ברכבות,
כעדר צאן צעיר,
|
הוא הביט בי ושתק.
כאילו רצה לומר דבר מה,
והנה פרש כנפיו והמריא אל הדממה.
|
היא פוסעת באיטיות,
ברחובות הגטו,
|
במקום מבטחים,
המים והרקיע נושקים זה לזה
|
"לך,נראים הם כסתם קווים,
אך הם זיכרונותיי."
|
גומעת בשקיקה את המרחבים הירוקים,
כנבכי נשמתך.
|
קרבים ועולים לפניי שישה מיליון מלאכים,
עטופים בצחור,
והם אינם בוכים,
הם רק רוצים שנזכור.
|
הוא רוצה להיות אתה,
אך אינך רוצה להיות הוא...
|
שוב היא ניצבת ופניה מרצינות,
ושוב היא נשנקת ממחנק הדמעות.
|
אז כשהגשם כמו בשנה שעברה
מטפטף על חלונות נעוריי
|
עוד מילה מתנתקת מהמשמעות,
שוב כעס חולף עובר בי,
צמרמורת בגוף.
|
|
|
אפשר במקום
סלוגן לכתוב
משפט קצר ולא
הכרחי?
יוסי עמוס חזה. |
|
