[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










     מזה היה צריך להתחיל: שמיים.
     חלון ללא אדן, ללא מסגרת, ללא שמשות.
     פתח ומאום מלבד זאת,
     אך פתוח לרווחה.

     החלוקה לארץ ושמיים
     איננה הדרך הנכונה לחשוב
     על השלמות הזאת.
     היא רק מאפשרת לעבור את החיים
     בכתובת מדויקת,
     שקל יותר לאתרה,
     אם יחפשו אותי.
     פרטי המזהים הם
     התלהבות ויאוש.


נלקח מתוך "שמיים" שירה של ויסלבה שימבורסקה.




לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
הזווית בה נשבר האור
בצורה מושלמת מהאבן הפשוטה

קצרצר
ואני כמו שאני

עצב
הצער שנאגר בפנים, נסכר מבפנים
ומרפה את החושים, האיברים
לכדי התנוונות,
ציפה במים דלוחים.
משהו נעצר אבל
לא מעצמו, בכוח

פתאומיות.

הלב הפכפך הוא ואפל

החניקי הכל
לעיסה ירוקה באושה,

אין מה לזעוק זעקות שבר
ללבוש שק.
אין מה להיאבק, אין עם מה.
ואין, אין על מה להצטער.

אהבה
בואי נשאר בדיוק ככה
לא נשנה דבר
את לא תתרחקי
אני לא אחצה את המדבר

שואה
אלו דמעותיי, שלא הספיקו להתייבש,
שלא הספיקו לנטוף מגווייתי מעלת האדים.

בדידות
הטלויזיה כמו מוות

אדמה יבשה, חרוכה
חומה, חימה שפוכה
מחכ לגשם תנובה,
לשיטפון לחורף,

הגות
המולה סתומה ומהות מדומה
פושטות את בגדי מלכותן הכוזבים,

אחזיק אותך קרוב אליי, חזק
ודפיקות לבך
יהיו הד ומראה
לפעימותיי, סימן חיים.

אני ברכבת עוזבת
תחנה אחרונה
והחיים נצמדים לזגוגית
נושקים על פניי

יש מחסור הנגרע ככל שחולפות העיתים

אף אחד לא הולך שולל
אחר המילים הללו.

מינימליסטי
קווי מטשטשים, אני

עכשיו כבר לא תשמע הצעקה,
חסרת צליל וצבע, חסרת זהות.

הרגע מפרפר בחכתי
והוא זהוב כדג המשאלות
נשבר בפיסות של אלפי מראות.

הציפורים יודעות
מתי לנדוד,
לפרוש כנפיים ולעוף

את שלא ינוסח לעולם, תצא נפשי לגלות.
ללמוד להשלים עם חליפת הרגעים
באהבה, לזרותם לרוח

עשן לבן יעלה בקצות ההרים
חיילי כבר לא יהלכו מודאגים

חוקי הזמן יאבדו מתוקפם
יתפזרו ימיי כרצונם
ובסופם,
יתחשרו לכדי אובך דמעות

גורל
הדחפורים שועטים ודורסים
את המקום הזה, בו התגוררתי
ואני המנצחת
על הצי

נייר עיתון אתמול, עכשיו
תעטוף בי דגי זכרונות מתים.

מצב
שריקות חוזרות מוזרות
שהזעיקוני משנתי
האם היה בהן ממש
האם היו אלה קריאות נפשי.

האבק בפינות מסתיר
את הספקות
החלונות המוגפים
את רעיעות המבנה

ואישוניו חורים שחורים
בהם אבדתי ונסעתי ומצאתי עצמי.

תמיד עם התער לצוואר
מרגישה אותו חד וקר, חסר רחמים
מנסה לחדור את העור
הרפה, התמים.

הגות
החיים רייקים
ואנחנו מלאים בעצמנו
ואין לנו מקום.

השמש לא גוועת בשקט


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אלטרנטיבי

ובלילה ההוא היא רעדה כמו תחנת
כוח, שכבתי לצידה.

אחר

ובלילה ההוא היא רעדה כמו תחנת כוח,
שכבתי לצדה.




למה אומרים
שבלונדיניות
נותנות לכולם?
לי הן לא
נותנות.






אני לא מכוער.
אני פשוט לא
חתיך כמו השאר.
זה מה שאמא
אמרה. ואמא
יודעת. לא?


תרומה לבמה





יוצר מס' 15794. בבמה מאז 4/9/02 10:52

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות להדר ליבנה
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה