|
1985, כולם אומרים שהיא שקטה ועדינה, אבל מבפנים היא
נסערת וחזקה
היא מעזה רק בגללך,
תודה שנתת לה השראה
בעיטה קדמית מחודדת קידמה את פניו המופתעות. הוא השתטח על
הרצפה, נאנק מכאב.
היא אהבה להשתמש בכוחה הפיזי הבלתי מוגבל, למרות שהוא כמעט אף
פעם לא היה נחוץ לה. בכל זאת, אהבה לפרוק עליהם את זעמה
המצטבר.
|
"למה את עושה לו את זה כשאת לא באמת רוצה אותו? למה את עושה לו
את זה כשאת יודעת שאני כל-כך רוצה אותו? למה את גורמת לי
להתעצבן עלייך בלי הפסקה?" קינאה.
|
''מאהבות? אל תהיי כל כך דרמטית. היינו ביחד רק חצי שנה. טוב,
זה לא חשוב עכשיו. תאמרי לי מה את מרגישה אחרי שלקחת את הדבר
הזה. איך אמרת שקוראים לזה? תרופת אהבה?''
''טיפה, לא תרופה. טיפת אהבה. זאת ההרגשה הכי טובה בעולם.
אפילו יותר טובה מאורגזמה.''
|
"ואם זה מה שטוב לי? אם טוב לי להשתוקק לגוף של נשים וללב של
גברים? אז מה? אז זה לא בסדר כי העולם לא רגיל לזה?" היא
הסמיקה מהלהיטות שבה נאמרו דבריה.
הוא אהב אותה בדיוק ככה, להוטה.
|
היא סיימה את השיחה, חזרה במהירות למשרד שלה, נעלה את הדלת
והתחילה לבכות. היא חשבה לעצמה שאמנם בכי זה לא הרגש הכי טוב,
אבל זה נעים להרגיש משהו, זה נעים לה להתחיל לחיות.
|
אבל לא נתת לי את מה שביקשתי - לא ביקשתי
אולי לא הבנת
אולי לא חשבת
אולי הצטנעת
אולי רק הדחקת
|
רצית הפתעה
וקיבלת בגדול
השלווה, הבלבול
התערבב לך הכל
|
אפילו הכלבה שלי מזכירה לי אותך, ובמצב הזה אין ספק שזה מצחיק.
|
ואז זה קרה במציאות, בלי שום סיבה נראית לעין. או שבעצם הייתה
שם סיבה - כי הייתי צריכה לעזוב, אבל אתה היחידי שנשקת לי
לפרידה.
|
אני צונחת מטה מטה לתהום בלי התחתית.
בכל פעם שזה קורה, נותרת בלי רצון לחיות ומבטיחה לעצמי
שמעכשיו, אעשה הכל באופן מושלם. אבל מושלם רק מבחוץ. מבפנים
הכל יתפרק.
|
|
|
תגיד, זה גלגלי
עיניים? מצאתי
אותם במחשוף
שלי. |
|
