|
בפעם הראשונה
שהעיניים נפקחות
שהאזניים מתחדדות
בפעם הראשונה
שהכנפיים נפרשות
|
הלוואי
והיית אליי ממש מגעיל
הלוואי
והיית מכה או משפיל
אותי
|
כמה זה מוזר כשהרגש מתעמם.
|
בין שירים שלא כותבים
בין אנשים שלא רואים
בין עצים שלא צומחים
|
הוא נסע.
האח הזה שלי, החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי.
ונשארתי לבד.
|
לא בטוחה למה אני כותבת פה... אולי כי קראתי את מה שהיא כתבה
ואני רוצה להוכיח שגם אני מסוגלת.
|
פתאום נורא בא לי לדבר איתן.
זו שהייתה (לפני) וזו שעכשיו.
|
ואתה נגבת לי דמעה. אם לא רצית שהיא תהיה שם אז למה עשית את
זה? פחדת לנסוע ופחדתי שתסע. היה לך נוח מדי להשאר ולי היה נוח
מדי להשאר בלעדיך.
|
פעם ראשונה מזה שלושה חודשים שלדמעות שלי לא היה שום קשר
אליך.
אבל יחד עם זה - כן חשבתי עליך כשבכיתי.
|
אז אולי פשוט כדאי שאני אפסיק.
אתן לסימן הכחול להעלם ואכתוב מתוך הקרע הבא.
|
אני עוזבת מחר את הבית. אני עוזבת מחר. אני עוברת לחיפה לחיות
עם עוד 25 אנשים ואני עוזבת את הבית.
|
הרמת אותי, וביחד ריחפנו ימים רבים, וסרבנו לנחות.
|
אני רוצה לא לספר לך כלום
ושתשאל
אבל גם שלא תשאל, כי לא מגיע לך לדעת.
|
|
|
הלוואי והייתי
עמוק כמו שאני
יומרני.
שלומי שבן,
באינטרוספקציה
נוקבת. |
|
