|
ואז החלו המילים פורצות את מחסום השנים לעוף לכל עבר, כמו
ניצוצות אש. אלמה הטיחה בפניו את הגעגועים, הכעס, האובדן
הגדול.
|
לפעמים בהבזקי געגוע קצרים אני חושבת של אבא. אבא שנטש אותי.
אני מתגעגעת לאותם רגעים יפים שהיו לנו ביחד. עצוב לי להזכר בו
|
|
|
אינני בוכה אף
פעם, אינני
תינוק בכיין,
אבל למה אמא
ל-הא- מה,
את אף פעם לא
נותנת לי לראות
טלויזיה עד
מאוחר?! הא?!
אני כבר בן 21.
סופרמן המזדקן |
|
